31.12.05

שנה חדשה

עשיתי קפיצה קטנה לארכיון הפוסטים - והסתכלתי על ינואר השנה ועל דצמבר אשתקד. לא עשיתי שם סיכומי שנה ולא רשימת הבטחות וציפיות מ-2005. אני יכול להגיד שהייתי שונה, אבל אין לי משפטים ספציפיים לצטט, אין משהו דרמטי מדי.
בכל זאת, השנה הזאת הייתה עמוסה. לפני שנה הייתי ביחד עם מירב. ואחר כך היו עוד כל מיני סיפורים והרפתקאות, חלקם יותר משמעותיים, חלקם פחות. מה שבטוח, היה מעניין. וגם - היה מספיק. זאת אומרת, אני חושב שמספיק לי - נכון לעכשיו.
בתקופה האחרונה (לא זוכר אם כתבתי על זה או לא) אני מרגיש שמיציתי את חיי תל-אביב ברמת היום-יום (לילה-לילה). אני רוצה להישאר קרוב, מספיק קרוב כדי שזה יהיה נוח, אבל אני לא חושב שאני צריך להיות באמצע כל זה. למעשה, אני אשמח לחברים טובים או למערכת יחסים משמעותית שייקחו קצת את הפוקוס אליהם.
* (אני חייב להגיד משהו על עוצמתה של הדחקה. בזמן שהקלדתי את הפסקה הקודמת חשבתי עליה מילולית. פתאום המילים "אני רוצה להישאר קרוב" הדהדו בראש שלי, ונזכרתי למרבה האימה בשיר קיטשי ומתקתק שכתבתי והלחנתי אי שם בגיל 15 - כשסימון פ' היה חבר של נדיה ד'. "אני רוצה להיות קרוב, להיות קרוב אלייך / אני רוצה להישאר..."... אני לא חושב שהשיר הזה עלה לי בראש פעם אחת במהלך 4 השנים האחרונות. רק שני החתולים הזהים של מטריקס חסרים לי עכשיו (רק האחד הרגיל שלי יושב פה, ולא מראה שום סימנים לכוונה לחזור על עצמו)).
טוב אז 2006. יאללה מערכת יחסים משמעותית. אני לא יודע למה, אבל אני מרגיש כן קצת אופטימיות לקראת השנה הזאת. עם הכניסה לקבע אני אחווה לראשונה עצמאות כלכלית (לטוב ולרע). אני אצא מהדירה שלא נותנת לי תחושה של בית. ואני נמצא במקום טוב מבחינה מקצועית (בצבא). יש לי שכנה קטנה שעושה לי טוב. (אני נזכר בלי קשר לתוכן בשיר של ארקדי דוכין מתוך 'כוכב האהבה', "למה אתה פוחד מאהבה?"). יש לי כמה אנשים שטוב איתם בצבא. יש לי (עדיין) כמה אנשים שטוב לראות אותם במייק'ס.
אז שנה טובה לכולנו. או כמו שצעק ברוסית גבר גרוזיני ברחוב (בן-עמי קרית אתא) אתמול בערב: "שנה טובה לכם. לכל מי ששומע אותי!"
ואם לשמוע שיר אחד שאני ממליץ עליו, למה לא Janet Jackson - Someone to Call My Lover.

27.12.05

זונת במה

בגלל שאני בקורס השבוע, אני נהיה פנוי בשעות די מוקדמות. לכן החלטתי לנצל את ההזדמנות ולעשות משהו שאני לא מספיק בדרך כלל - להיפגש עם מישהו/מישהי שאני אמור לנגן איתו/איתה ולהתאמן קצת לפני, כדי שזה ייצא סביר יותר.
גנית הודיעה לי בשמחה שהיא תהיה במרכז (היא הפכה לשרמוטת מייק'ס לא קטנה) אבל היא התעכבה באיזה אירוע חנוכה בצפון, אז נסעתי לויקטור והשותפים (רמת-גן). כשהייתי בדרך גנית התקשרה ואמרה שהיא הרגע חזרה, אבל היה קצת מאוחר לזה - ביליתי שעה וקצת בלהגיע לבית של ויקטור.
בבית של ויקטור ישבתי וסיפרתי סיפורי מייק'ס אהובים לעתודאים החביבים. היה חסר רק את הכלב הזקן ששוכב על שטיחון ליד האח. בעצם, גם האח היה חסר. הדירה שלהם היא גדולה מאוד. אולי יש אפילו אח איפשהו (יש שם ביד'ה, ואני בוודאות לא כתבתי את המילה הזאת מעולם לפני זה).
אחר כך ניגנתי עם ויקטור. הוא השמיע לי כמה שירים שלו, שחלק זכרתי קצת מפעמים קודמות במייק'ס. הן נשמעים כמו החלק הטוב יותר של הניו-מטאל. הלחנים ממש טובים מבחינת הרמוניות, השירים קליטים. מה שחסר זה את הגיבוי של המון דיסטורשן ותופים (מה שלדעתי יכול אולי לפגוע, כי השירים יישמעו הרבה יותר דומים ללינקין פארק ממה שצריך), ואולי שירה עוצמתית יותר מצד ויקטור. נזכרתי בטיפים שקיבלתי מהמיני-גורו שלי יואב (בהכנות להופעת הפרידה שלו) והעברתי חלק מהם לויקטור, אולי הם יעזרו.
עבדנו על שני שירים ביחד, זה היה די נחמד. אם ייצא לנו לעשות את זה יותר - אז אולי אנחנו נוכל ללמוד אחד מהשני - אני מאוד צריך ללמוד יותר טכניקה, וויקטור צריך להשתחרר יותר ולהעלות את האנרגיות בביצוע (זאת אומרת לכוון אותן לקהל).
אחר כך נסענו (אני, ויקטור ויובל - חברו בעל הגיטרה השחורה) באוטובוס 66 (אם רק ידעתי שעתיים קודם יותר שיש תחנה שלו ליד ז'בוטינסקי 55) למייק'ס. באוטובוס ישבו פרחות בנות 15 שעישנו בתוך האוטובוס. תקועים ביניהם היו זוג חרדי (בלון מחשבה אפשרי: "פנינה, בואי נעשה רק 8 ילדים").
כשהגענו היה כבר 23:30, המקום היה עמוס באמריקאים שעשו רעש ונהנו בחלק הקדמי, ליד הבמה. התמקמנו ליד גנית וחברתה הלא-רוסיה אורטל.
מכאן הערב היה לחוץ ולא הכי כיף בשבילי. ברי היה צריך מישהו שיעלה מהר ויעשה שירים שמחים/מקפיצים/משמחי אמריקאים, ולא שירים "אחרים". בהתחלה לא רציתי לעלות אבל אחר כך אמרתי, נו טוב נעשה קצת tenacious D יהיה טוב. אבל באותו הערב עליתי גם עם ויקטור, שירי, גנית ואפילו עם עוד בחורה שהייתה צריכה מישהו שילווה אותה. ובקושי הייתה הפסקה בין כל הדברים האלה. לא נהניתי מהלחץ הזה - ולא נהניתי מלחנוק את הבמה. כי אני לא מאמין בלהיות על הבמה כמה שיותר. הרבה יותר טוב להיות קצת ולהשאיר רושם חזק, מאשר להיות רוב הזמן על הבמה. וגם אנשים שאוהבים את מה שאני עושה, כמו יואש, אמרו לי פעם שאני צריך להימנע מהמצבים האלה.
אז קצת בכל זאת על כל החלקים של ההופעה. עם ויקטור עשינו את Don't Look Back in Anger של Oasis, שיצא פחות טוב מאשר בבית, אבל עדיין זה יכול להיות שיר מוצלח - יש תפקידי קולות מגניבים בפזמון. וגם את השיר שלו 'בת 16' - שצריך להפוך בו את התפקידים - צריך שויקטור יעשה את הפאנצ'ים ולא אני. עוזי בא ואמר לי שאני לא אפספס שום הזדמנות להגיד מילים גסות/פרובוקטיביות על הבמה (אבל לא בשביל זה עליתי!!).
עם שירי עשינו שירים יפים - Damnit Janet מתוך RHPS, את Fever שיצא יותר טוב מהרגיל, ולבסוף את Son of a Rabbie Man (חיוך) של Dusty Springfield. שירי שרה ממש טוב, כי היא הייתה באמת שמחה על הבמה. מתישהו אנחנו עוד צריכים לעשות עוד כמה שירים מ'רוקי' - ראיתי את הסרט שוב לא מזמן ונזכרתי כמה חלק מהשירים יפים. כשיהיו לי קלידים אני רוצה לעשות את Blue Skies (אני חושב שככה קוראים לשיר).
לבסוף, גנית, ידידתי הלא חיפאית. חבל לי שלא יכולתי לשבת איתה ועם אורטל (ועם ויקטור ויובל) במשך רוב הערב במקום להתרוצץ. אבל עלינו ועשינו את השירים שלנו: טוב לבד (אמיץ לשיר שיר על אוננות) של אפרת גוש, Bizarre Love Triangle (במקור של New Order אבל גנית הכירה איזו גירסא אקוסטית שלא שמעתי מעולם). ולבסוף, Breaking the Girl של Red Hot Chili Peppers - שהיה ממש מדהים לדעתי מבחינת השירה שלה. אפילו שגנית לא הייתה מרוצה מעצמה, היא הכניסה כל כך הרבה נשמה לשיר הזה, שזה היה ממש כיף להיות איתה.
זהו, זה הסיכום. ורק עוד דבר אחד - טוני, שהיה באחת הנפילות שלו מבחינת המצב רוח, היה ממש עצבני עליי ועל כולם (ברי קיצר לו את ההופעה בשביל שמישהי שהייתי צריך ללוות תוכל לעלות). מה אפשר להגיד. לומדים. יש ימים ויש ימים.
ואם אתם הולכים לשמוע רק שיר אחד בהמלצה שלי - אז למה לא Zero 7 - Destiny. (אין סיבה).

25.12.05

נחש מי + אחרי הספירה?

כשהעברתי את יומן ההופעות לאינטרנט הצלחתי סוף סוף לסדר את כל עניין המספרים של ההופעות. מייק'ס פלייס מספר N + תאריך. תבנית. וברוב הפעמים שלא כתבתי על יום שני כלשהו, זה היה כי לא הייתי שם. במקרים מעטים כתבתי שאני לא זוכר כלום, אבל רוב הזמן הכל הופיע, ועם פלייליסט למהדרין.
כשהיומן עלה לאינטרנט ויכולתי באמת לדעת את כל המספרים, היתה לי מחשבה כזאת של לכתוב עד להופעה מספר 100, ואז להפסיק לספור. ואולי לעשות משהו מיוחד במייק'ס בשביל המספר המיוחד. אבל הלכתי לאיבוד. תקופות העליות והירידות האחרונות גרמו לזה שגם כשהייתי במייק'ס לא תמיד מצאתי כח לכתוב על זה. ניסיתי לשחזר חצאי ושלישי פוסטים אבל נראה לי שלא עוד. עצרתי באזור 69 ועוד 30 הופעות זה המון - אולי שנה (בהתחשב בזה שיש ימי שני שלא יוצא ללכת, או שלא רוצה ללכת). אז די עם מספרים.
הסרתי את העול ואת האחריות מעצמי.
למי שקורא בשביל לדעת מה קורה במייק'ס, אין מה לדאוג, אני עדיין כנראה אתמקד בחלק התל-אביבי של החיים שלי. אז כנראה שאני עדיין אכתוב על מייק'ס ולא מעט. (פססט. יש גם סופ"שים בקריות כשאני נפגש עם פיליפ או הולך לפאב עם מיכאל או רץ עם אינץ').
ולמי שקורא בשביל לדעת מה קורה איתי - אתם יכולים להישאר. כנראה שנהיה אישיים יותר. או כדברי Eminem:
"So get ready, cause this shit's about to get heavy,
I just settled all my lawsuits (Fuck You Meyrav!)"
מילים כדורבנים.
ולאחר שכתבתי את כל זה - רק רציתי לכתוב ולזכור שביום שני הקודם נתקלתי במייקל (במייק'ס) וחוץ משיער ארוך יותר והרבה פחות שתיה - לא השתנה כלום. (חיוך). מה שכן - הוא בא עם נחש (לא זוכר את השם שלו) והלביש אותו על כל בחורה שאפשר.
ועוד דבר - גנית באה (כיף לראות גנית מאוד) עם חברות ושרנו ביחד 3 שירים. ה-2 האחרונים גרמו לברי ממש ממש ממש להתלהב (וזה דבר טוב).
פלייליסט תקוע באוויר:
אפרת גוש - טוב לבד (אוננות כבוד)
The Beatles - Across the Universe
The Beatles - Hello Goodbye
שבוע טוב.

19.12.05

עלמה ולמה

עוד לפני שאני מספיק לעדכן על 3 ערבי מייק'ס (מה שכנראה אני כבר לא אעשה), אני צריך להכניס פה איזה פוסט.

אוקיי אז אני כל הזמן אומר למי שרק שואל, איך זה מוזר שכמעט כל מי שהיה במייק'ס כשאני התחלתי לבוא כבר לא שם. חלק עזבו לחו"ל לזמן ארוך (יואב), חלק עזבו לחו"ל לזמן בינוני (אלון), חלק הפסיקו לבוא מסיבות אישיות (מגנוס, ברדוגו), חלק עברו דירה (אה.. שוב מגנוס). ובהרבה ימי שני אני רואה את הקבועים החדשים, הדור הבא אפשר להגיד, ואני חושב ואיי, אני זקן. אני יודע, זה צריך לגרום לחיוך, כי גם בקרב אנשים שבאים מעט, מן הסתם יש אנשים שבאים למייק'ס מלפני שנים - אני רק שנתיים). למשל רותם שם מהרבה לפני, וגם עדי ארז.

בקיצור, למה אני כותב את כל זה - כי לירון סיפרה לי במייל שגם היא, מסיבותיה שלה, לא תבוא כל כך החל מהזמן הקרוב. ואפילו שאני ולירון לא מכירים הרבה זמן, זה עוד חלק ממייק'ס שהולך. אבל בהצלחה לך בכל הדרכים לירון. סתם בשביל הטקסט, אנחנו עוד ניפגש ונדבר.

וכבר קראתי לפוסט הקודם "זה שנשאר". אז זה כאילו "זה שנשאר 2 - על כנפי נשארים". או משהו.

תוך כדי הקלדה, נזכרתי שהיום נתקלתי במקרה בחיילת שנראתה מוכרת. לא הייתי בחיים מנחש שזאת היא, רק אחרי שהתחלנו לדבר - ליבי המלצרית. בלי הקעקועים, הבגדים השחורים (והקרועים) וכמובן התפריט, היה מאוד קשה להבין מאיפה היא מוכרת לי.

בברכת קרוקשאנקס החתול.

17.12.05

דייר צפוני

<החלק הראשון -הדראפט- נכתב ב-08/12/05, 19:43>
אני גר בתל-אביב. אבל לא תמיד. מהרבה סיבות אני מרגיש שאין לי באמת בית בתל-אביב. יש לי דירה, מיטה וגג מעל הראש, אבל בגלל בעיות השותפים הרבה פעמים אני לא מרגיש שיש לי בית. מייק'ס ובלום ותוכניות אחרות באמצע השבוע עוזרות, אבל כמו שכתבתי קודם, יש ערבים שבהם לא בא לי (יום שלישי?) ויש סתם ערבים נטולי תוכניות.
פעם הייתי בורח יותר פעמים לצפון. יותר כשהייתי גר באכסניה. אז היו לי הרבה סיבות לחזור ומעט מאוד להישאר. בתקופה האחרונה דווקא הפסקתי להרגיש ככה, אולי כי רוב הערבים היה משהו לעשות. אבל ביום רביעי הזה הייתי חייב לברוח. קרתה איזו טעות בנקאית, אין לי כוח להסביר, אבל יצא שפתאום הייתי במינוס 60,000 ש"ח. לא נורא, הכל יוסדר במהלך הימים הקרובים ואני אחזור למינוס הקטן והנורמלי שלי, ואולי אפילו לפלוס פצפון (אם ההורים יעשו ג'סטה). אבל כתוצאה מהסיפור המשונה הזה לא יכולתי למשוך כסף. וזה אומר שלא יכולתי לשלם על השכר דירה ונאלצתי לבקש מהשותפים שלי שישלמו עליי ואני אחזיר להם.
זה תחושה מגעילה להזדקק לעזרה מאנשים שאתה סולד מהם. וגם לקבל אותה מרגיש רע. כשחזרתי לדירה ידעתי שאני ממש לא רוצה להיות שם עוד.
<עד כאן הדראפט המקורי>
טוב אז אלה היו שבוע וחצי לא פשוטים לוגיסטית. חזרתי מהעבודה (צפון תל-אביב בערך) לקריות כל יום חוץ מיום שני. בריא זה לא (הייתי מותש בסופ"ש) אבל המחשבה על להיות בערב בדירה גרמה לי לברוח. יש לי כל מני רעיונות משונים בראש, ביניהם, אולי לנסות להפוך את החיים קצת - להיות בצפון כל יום (כמעט) ולהישאר בתל-אביב בסופ"ש. לא יודע למה זה טוב. סתם רעיון.
החלטתי להפסיק לטשטש בעיות עם אלכוהול. זה לא שאני שותה הרבה, אבל בכמה חודשים האחרונים הייתי כמעט כל ערב בפאב וזה עזר לי לחזור לדירה, לישון ולעבור ליום הבא. אחרי הסופ"ש האחרון (זה שמיד אחרי שכתבתי את הדראפט) החלטתי שמספיק.
מחשבה שחבר שלי העלה ואני נאלצתי להסכים: אם אני רוצה להיות עם בחורה, אני לא צריך להיות ממש שיכור. אני צריך לדאוג שהיא תהיה ממש שיכורה.
ולסיום הפוסט/דראפט הזה - קיבלתי טלפון מפתיע ממייקל לפני כמה ימים. הוא שאל אותי אם אני אבוא למייק'ס (זה היה יום רביעי). הייתי בצפון ואמרתי שלא, אבל איפה הוא היה בכמה חודשים האחרונים? (פעם לא היה שבוע שהשם שלו לא היה מופיע). מייקל אמר שהוא ניקה את עצמו מאלכוהול. (או משהו כזה). שזה טוב מאוד, כי הוא הלך בדרך מאוד לא טובה קודם. ועוד סימן טוב לשינוי בעצמי שאני חשבתי עליו - למרות שאין בכלל מה להשוות.
הזמן עבר.

16.12.05

החיים בלי עוגיות

הזמן עובר.
יש לי מצב חדש בעבודה שמקשה עליי לכתוב. קודם כל, אני באמת עובד, אז אני לא מפנה יותר זמן ללשבת סתם ככה ולהעלות זכרונות במשך שעה וחצי (כמו שהיה בתקופות מסויימות). ודבר שני, עמדת האינטרנט שלנו עברה "שידרוגים" ועכשיו היא לא תומכת יותר ב - cookies. אז אני לא יכול בכלל להיכנס לבלוגר בשביל לכתוב/לערוך, גם כשבא לי. בעיקר נפגע בלוג האוכל שלי שאני צריך לעדכן אותו (באיחור).
וכשאני כבר מוצא זמן ליד מחשב אחר עם אינטרנט, אז או שאני מתחיל לכתוב משהו, לא מסיים ושומר כ- draft, או שבכלל אין לי הלך-רוח לכתוב.
אולי כמה סיפורים ילכו לאיבוד. ואולי אני כן אחליט לפתח אחד ה - drafts האלה. או פשוט אפרסם אותם כמו שהם. לא יודע. בכל מקרה, זה מה שרציתי לכתוב עכשיו.
אחרי שקראתי את מה שכתבתי עכשיו, ראיתי שלא עוברת בזה התחושה העיקרית שלי, תסכול במידה מסויימת. אז הנה היא:
תסכול במידה מסויימת.

5.12.05

זה שנשאר

אתמול, יום ראשון, אלון "אהבה" (וטיסנים) עשה הופעת פרידה זמנית. הוא השתחרר מהצבא ונוסע לטייל בעולם לזמן בלתי מוגדר.

המשפט הזה בא במקום להגיד "אתמול ליווינו עוד חבר" שנשמע טראגי מאוד.

הלכתי להופעה עם איילת (שבילים ופסטיבלים). היא ליוותה אותי הביתה אבל החלטתי שהיא כבר תצטרף גם למייק'ס. היא קיבלה את ההחלטה בלית ברירה. בקהל הסתובבו כבר אלק (בחור מתמיד וחובב בוב דילן לא קטן), ברי (שסיפר שבקרוב הוא יצטרך קהל למופע מצולם לקליפ של D9) וחברים אקראיים של אלון. ההופעה הייתה כיפית, אלון הופיע עם חברו הגרמני ג'ונאס שעושה עבודה מצויינת. שר טוב, מנגן טוב, כולם שמחים. עליתי לעשות קולות בשיר שמבחינתי עושה את אלון לאלון - "אהבה זה מה שאני צריך". היו כל מיני שירי יואב ברפרטואר, כמו here comes the sun ועוד כאלה ששכחתי.

רציתי לכתוב על סרט שראיתי לא מזמן (the safety of objects) ועל יום שני/רביעי האחרונים, אבל לא יצא לי ועכשיו שוב הכל בורח ממני. אז אני רק אזכיר כמה דברים.

בפעמים האחרונות שלי במייק'ס שמחתי לראות את רותם הקטנה מגיעה יותר, אחרי הפסקה ארוכה. שמחתי אפילו יותר לראות את רונו, שפעם היה מגיע המון, אבל עם הזמן והקבע והשינויים במקום המגורים התרחקנו. בכל זאת ממש כיף כשהוא מגיע, ואני דואג לזרוק כמה מילים של Symphony X בין השירים, מה שמשמח אותו.

בפעמים האחרונות יוצא לי גם יותר ללוות בנות ששרות, משהו שתמיד כיף לי (אפילו שאני לא הכי שמח מאיכות הנגינה שלי). עכשיו כשאלון עוזב, אני מתחיל ללוות את שירי ברוב הפעמים שהיא תבוא, ויצאו לנו כבר כמה דברים די כיפיים ביחד. בין השאר Killing me Softly.

זהו היום שוב מייק'ס. ושנהיה בריאים, והכל.
נכון להיום הזמנתם *כרטיסים* לסרט ^ג'ון טרבולטה בתחתונים^ בקולנוע ~פרישמן בלונדון~