מייק'ס פלייס 7

באו להופעה אדם, פאול ורותם, חברה של רותם, בוקיש והצוות שלו (טוויזר, אלכס וירון) וגם רס"ל ג'ינג'י מהבסיס שהוא שותף של בוקיש בדירה.

בשבוע שעבר ברי אמר שהוא נוסע לאנגליה לכמה שבועות, אז קובי (ברדוגו) ניהל את הערב. ההגברה הייתה לא משהו ובחור שראיתי אותו מנגן לפני כמה שבועות (עוזי) ניסה לעזור לסדר אותה. זכרתי שהוא הופיע פעם עם שירים די יפים, והפעם כשהוא ניגן הוא היה הרבה יותר טוב. אהבתי את השירים שלו.

קובי פתח עם כמה שירים שלו, וקרא לי לעלות אחריו. ביצעתי את השילוש הרגיל, שוב שוכח לעשות את הקטע של 'וגם שלכם' בסוף של רן. בשבוע הבא, אם וכאשר מתן אריה יבוא, זה בטוח יהיה שם. בסוף ניגנתי את השיר על תל אביב. הביצוע שלי היה הרבה יותר יציב, הרגשתי שרוב הזמן המילים שלי עוברות הלאה. באמת אלכס ובוקיש אמרו לי שהשיר ריגש אותם. אלכס התנצל על כל הפעמים שהוא לא בא, ומיד קילל אותי.

משהו ראוי לציון: קיבלתי את ה- reference הראשון שלי. גונדה (בחור שחום ומתולתל שכולם מתים עליו, במיוחד השחורים, והוא גם עובד לפעמים בבאר) עלה לנגן עם הגיטרה שלי ואמר על אחד השירים שלו, "אומנם זאת לא אהבה לרהיטים", הוא חייך אליי, "היא נראתה כמו מזנון". רק עכשיו אני חושב ששבוע הבא זאת תהיה הפעם השמינית, זאת אומרת חודשיים. זה אומר שאני כבר די regular?

למען האמת, היו הרבה דברים שהעסיקו אותי בערב הזה ולכן לא הייתי לגמרי מחובר. היה נחמד, אבל זהו, הייתי מנותק.

פלייליסט:
ארונות מטבח
צ'ארלי
רן

תל אביב?

מייק'ס פלייס 6 - תל אביב?

לפני ההופעה הזאת הייתי באמת עצוב. ציפיתי שהמון אנשים יבואו, ובסוף כמעט כולם לא יכלו. ישבתי באכסניה עם הגיטרה והרגשתי שאני חייב לכתוב משהו. אז כתבתי שיר, על בדידות בתל אביב, שיר שבא מתוך התחושה של ללכת לשם לבד. רציתי לנגן אותו שם, אחרי השירים הרגילים, למרות שעדיין לא היה לי רעיון שלם.

רז ויוני פאשא באו, ככה שלא הייתי באמת לבד, אבל עדיין רציתי לנגן את השיר. עברתי על שלושת השירים הרגילים, ואז ניגנתי את השיר הזה. זה לא היה משהו, עדיין לא הייתי סגור על הלחן שלו, או המילים, או איך הוא בדיוק זורם. אנשים הקשיבו אליו אבל נראה לי שבראש הם פשוט דילגו עליו. אחרי ההופעה אנשים אמרו לי שהיה טוב, לא כל כך אמרו שום דבר על השיר ההוא. אני שמח שביצעתי אותו אבל, כי זה היה עוד חלק בליצור אותו.

המילים של רן, אגב, עכשיו שלמות. החלפתי כמה מילים (הערות של מיכל) והפזמון הסופי עכשיו הוא gay friendly למדי.

פלייליסט:
ארונות מטבח
צ'ארלי
רן
תל אביב?

מייק'ס פלייס 5

לפני ההופעה ישבתי בחדר שלי באכסנייה ושרתי לנתי (שותף לחדר והרבה יותר ותיק ממני שם) את השיר על רן. אז הוא האיר את עיניי ואמר שרן בכלל דו מיני. בעיקר, הוא העיר לי שאין מה לעשות, השיר נשמע הומופובי וצריך לעשות איזה שינוי. החלטתי לשנות את המילים של הפזמון בסוף ל"רן, זה בסדר להיות הומו", "תמשיך להיות הומו". אולי אני אעשה עוד ליטושים לשיר (מיכל אומרת שהמשפט "מכסה בשמיכות את התחת" צריך להיות יותר מצחיק).

בכל מקרה, כך יצאתי לי למייק'ס פלייס עטוף במעיל (חורף קר) ולובש את חולצת הילד עם הפירסינג שבת הדודה הנתנייתית שלי (דיאנה) העניקה לי. מי בא? מתן (תתקעו בחצוצרה) מלמד, קרן, אביחי (שאני זוכר אותו בעיקר מהיסודי), ועוד 5 חברים של מתן מהצבא. ביניהם היה אחד, רועי, שסיפר לי על מייק'ס פלייס עוד לפני כמה חודשים, רק שמאז כבר הספקתי לשכוח מזה.

ברי עלה ב – 23:00 וזימר כמה משיריו שכבר הכרתי ועוד אחד: You don't like me any less, You Just don't love me anymore (נשמע כמו שיר קאנטרי, נכון?) ורועי אמר לי שהוא הקליט דיסק. אני עליתי מייד אחריו, ברי הצהיר שהוא היה מאוד רוצה את החולצה שלי.

ניגנתי את שלושת השירים הנוכחיים שלי, עם הסיום החדש של רן. הכל היה די סבבה. אפילו ג'ני (ככה קוראים למלצרית החמודה עם המשקפיים) שרה קצת ארונות מטבח, מה שמוכיח שבסופו של דבר משהו חודר. לא היה הרבה קהל (וגם לא הרבה מופיעים) בגלל הגשם החזק בחוץ.

לפעם הבאה: לחשוב על שיפוצים למילים של רן, ולסיים לכתוב את השיר נגד סקס עם חיות.

פלייליסט:

ארונות מטבח

צ'ארלי מארלי

רן

מייק'ס פלייס 4

להופעה הזאת הזמנתי רשמית את הצוות שלי. הגיעו עומרי הקצין, אלון וחברה שלו, ואיתי ובת דודה שלו מארצות הברית. חוץ מזה, הגיע אבי מהחדר (בילוי ראשון שלו בתל אביב לא מול הטלוויזיה) ועידן, אחד האנשים הטובים עלי אדמות. בהתחלה התבאסתי כשלא הצלחתי לארגן שאנשים מהצפון יבואו (לילה, מתן, מיכאל, נועה ודורון) אבל בסוף התגברתי.

הבעייה הייתה שחיכיתי המון זמן לעלות. אותי זה לא ביאס כי אני מודע לזה שאני לא מקומבן שם כמו אנשים אחרים, אבל האנשים שבאו בשבילי טיפה התעצבנו. אחרי קצת הצקות לברי הוא אמר לי שאני אעלה. זה היה על חשבון מישהו, ולא הייתי עושה את זה אבל הייתי בלחץ מהחברים שהמתינו כל כך הרבה. בגלל הלחץ של כל מי שרצה לעלות ברי שאל אם אני יכול לבצע 2 שירים. אמרתי יאללה, ועליתי. ברי התחיל לחבר לי את הגיטרה להגברה וכשניסיתי (לא בהצלחה) לעשות את זה הוא צעק "for chris' sake, man, do it!" – נראה לי שהוא לא מת עליי יותר מדי.

ניגנתי את ארונות מטבח, טוב. אני מרגיש כבר די סבבה עם השירה במיקרופון. רק חבל שהגיטרה הקלאסית נשמעת על הפנים בהגברה. חורקת, אבל אני לא מרגיש טוב עם לנגן באקוסטית. השולחן ישר מולי היה השולחן של הבחור ש"עקפתי" בתור לעלות וחשבתי שהם יזרקו עליי כיסא אבל אפילו הם די צחקו. לפני רן הכרזתי "Ladies and Gentlemen, My Parents!!" הצבעתי לכיוון שולחן בקצה הפאב וחיכיתי למחיאות כפיים (שלא באו) והמשכתי "Could not be here this evening so I brought some of my friends". (בקריאה, זה לא מצחיק. גם בדיבור לא.) הקדמתי את רן בהסבר שמדובר בסיפור אמיתי ועצוב.

רן הלך ממש טוב, אנשים הקשיבו, צחקו ולפי מה שאמרו לי אחר כך אפילו קצת שרו. קטע המעבר (סטייל דיוויד ברוזה) לא כל כך עובר, צריך למצוא איזה משהו שהקהל ירגיש יותר מעורב. בקיצור היה טוב, וצריך לכתוב עוד שירים. התקדמתי די בסדר בחודש.

פלייליסט:

ארונות מטבח

רן