16.8.08

גרה קרוב

איכשהו, זנות זה נושא משמעותי לבלוג הזה - או לפחות נושא שכנראה קרוב לליבי?

הנה העדכון המשמעותי ביותר - אני אזרח. לא עוד מדים, לא עוד מדי קבע, דרגות ומשמעת, תספורת וגילוח. בעצם אולי כן תספורת וגילוח, אחרי הכל, שש שנים זו תקופה משמעותית, ככה שמנטלית קצת קשה לי להפוך לפרא מוחלט.

מה חדש?

עוד קצת ימים אני נוסע עם מיי חביבתי, לברלין - להופעה של מדונה. וגם לעשות שמייח כללי בברלין - צריך להיות מגניב. אני מתמיד בימי ראשון בסאבקוץ' מילגה, וכמעט בכל יום שישי מופיע עם טל / מייקי באינגליש פאב - מקום מיוחד (לטוב ולרע) שתפס את המשבצת של מייק'ס בשביל לא מעט אנשים לאחרונה. מרבית האירועים החברתיים של הקבוצות החברתיות השונות שאליהן אני משתייך עוברים דרך האינגליש פאב, כולל מסיבת השחרור שלי (לפני שבוע בלבד). סקוט, הבעלים, הוא טיפוס מיוחד - ולא רק שהוא משלם לי ולמופיעים האחרים משכורת יפה ומכובדת, הוא גם משרה אווירה כללית של ביטחון (יחד עם חוסר ביטחון) כמו שרק בעלים של פאב על אלנבי יכול לתת. בינתיים הכל מסתדר יפה, אנחנו מופיעים לא מעט, מקבלים לא מעט - ואין תלות במספר האנשים שאנחנו מביאים (כמו כמעט בכל מקום אחר שמארגן הופעות) אלא הרבה יותר על הקהל האקראי המזדמן. סיפורים יפים? לפעמים יש, לרוב אין, אבל בסך הכל מקום טוב להיות בו לעת עתה.

וחזרה לזנות - הלילה אני חוזר מאחת מההופעות באינגליש (הפעם רק אני וטל, הופעה מספר 7-8? מי סופר). בדרך הארוכה מז'בוטינסקי-ביאליק אל הרצל אני מרגיש שחם ומאוחר מדי, אז אני מוריד את החולצה וממשיך בדרכי לבוש למחצה בלבד. השעה ארבע לפנות בוקר. בכיכר רמב"ם (מול העירייה) יושבת לה אישה ומעשנת, צנומה, שחומה, קצת גברית למראה. "איפה אתה?" היא שואלת, ואני מספר לה שבאתי מהופעה. היא מתעניינת לדעת כמה הרווחתי, ומתלהבת כשאני מספר לה על סכום, שהוא בעצם חצי מהסכום שקיבלתי. "בוא שב איתי" היא מציעה. אני מודה אבל מסרב. היא רוצה לדעת בן כמה אני ומספרת לי שהיא אוהבת צעירים. "אני גרה קרוב, רוצה לבוא אליי הביתה?" היא שואלת. למרות שאני משוכנע לחלוטין שהיא בסך הכל רוצה מישהו שישחק איתה בפלייסטשן 3 החדש שלה, אני אומר לה תודה אבל לא תודה. הלאה אל הבית.

קדימה אל החיים האזרחיים. בואו נקווה לטוב, ובמיוחד לטוב בשבילי :)

3 Comments:

Anonymous אנונימי said...

אני נבוך שעוד לא הייתי ב-gigs שלכם באינגליש פאב, במיוחד כי בכל פעם שהייתי במיקרופון הפתוח של הסאב קוץ', הייתם האקט האהוב עלי.

עשית יפה עם הטיזר על הזונות, אם כי הייתי קורא עד הסוף גם בלעדיו :)

16/8/08 16:29  
Blogger gogalucky said...

and the best part is, if she lives so close, maybe you'll get to see her again!

16/8/08 21:26  
Blogger Frankie said...

הא - כן, זה לא טיזר - זה לא יכול להיות טיזר כשהציפייה המקורית שלי היא שאף אחד לא קורא את הבלוג שלי (וכמעט אף אחד גם לא כותב אותו - רק אני בעצם). טיזרים זה לציבור.

ואולי אראה אותה באמת, שוב - נהיה החברים הכי טובים.

17/8/08 19:41  

הוסף רשומת תגובה

<< Home

נכון להיום הזמנתם *כרטיסים* לסרט ^ג'ון טרבולטה בתחתונים^ בקולנוע ~פרישמן בלונדון~