כתבו על זה בטלפון

הנה הקטע האחרון שהקלדתי, כשהיה לי זמן מול המחשב, 15.07.06. רציתי לספר על האבט"ש שהייתי בו.

[ האבט"ש חלף הלך לו. שבוע שליו בישוב קרוואנים קטן ונטוש ברובו - קידר זמני. המציאות פואטית בערך כמו השם של היישוב. לפני 20 שנה בערך גרו שם אנשים בקרוואנים וחיכו שייבנו להם את הבתים הקבועים על גבעה ממול, ביישוב קידר קבע. עברו השנים, הבתים נבנו, כולם עברו מהזמני לקבע והשאירו קרוואנים נטושים עם ארטיפקטים כמו עיתון משנת 94' Mint Condition, או ספרים ישנים, או חשבוניות של חברת 'גרפיקס'. רק שלא נטשו לחלוטין - אחד התגרש מאשתו, נתן לה את הבית (בקבע) ונשאר בזמני עם פנסיון כלבים וחתולים קטן. לאחד אחר יש מסגריה. וכמה ילדים מהישוב הקבוע שרוצים לא לגור עם ההורים שכרו גם הם קרוואנים. כך יש משהו שנראה כמו עיירת רפאים רוב הזמן, עם ש.ג. וחייל ששומר עליהם ופותח וסוגר את השער החשמלי.

אני לא חושב שהצלחתי להעביר את הפואטיות. אבל היא שם. פואטיות. ]

לקראת הסוף של האבט"ש נחטפו שני החיילים, והשאר היסטוריה בהתהוות. המצב גלש למלחמה והצפון הפך למקום מחריד להיות בו, לפחות לפי רוב העדויות.

אין לי כל כך הרבה מה לכתוב כאן. מייק'ס ממשיך כרגיל, עם הרבה אורחים שבאים מהצפון (ומקבלים 15% הנחה, לפי השלטים החדשים). בחיים האישיים קורים דברים, אישיים. לכתוב לא יוצא כי הלחץ בעבודה לא משאיר לי זמן, ובבית אין מחשב. אני מתכנן לקנות מחשב בקרוב מאוד, ואז להציב מצלמת רשת בשרותים שלי ושל אולגה, כמו שכולם ביקשו.

עד אז.

לחוץ במטבח

העבודה/צבא דורשים הרבה לאחרונה, פחות שעות פנויות והרבה יותר לחץ. מחר אני יוצא לאבט"ש של כ-10 ימים. היום תהיה מנה רגילה של מייק'ס כדי להחזיק אותי (בניגוד למנות הקטנות שהיו עד עכשיו עקב המונדיאל).

אתמול חגגנו כולנו בהופעה הראשונה השלמה של ויק, ב - GoodBar. חוץ מהביצועים המוצלחים לשירים המקוריים, ויק הצליח להפתיע עם מחזורת אישית משלו על בסיס When I Come Around של Greenday. הוא שר ברמת אנרגיה רצויה מאוד וכמו שאומרים, עשה את זה. גם הסט המשותף שלי ושלו בסוף ההופעה היה סביר למדי. אני זהיר בניסוח כי לא נעים לי להודות שעשיתי כמה טעויות איומות. אבל הם לא החריבו את המקום.

ממש ליד ה - GoodBar נמצא ה - Temptation (באלנבי יש שלל מקומות שלא אומרים לי הרבה) ובו מדרמן דייב, אותו מאבטח שהזמין אותי למייק'ס רחוק רחוק ב - Square One או בפוסט הראשון. גם בערב ההופעה שלי וגם בערב של ויק יצא לי לדבר איתו קצת ולהתעדכן בשלומו. מייק'ס עובר דורות של מאבטחים, בדומה לעובדים האחרים. מהמשפחה הזאת דייב די רחוק, לפחות בשלב הנוכחי.

אחרי ההופעה של ויק עברתי לטיסת סולו למייק'ס. יום ראשון הוא יום מוזיקה שחורה ואכן, היה די שחור. ריק היה על הבמה ואילתר קטעי ראפ אקראיים בנוסח "We won't stop" ו - "Going Crazy". הקלידן הרוסי שיחק עם וריאציות על המנגינה של מאריו (לנצח כך אנו הקלידנים נרשים את הסובבים). בין לבין, הם קפצו לקטעים שהיו מוכרים לי ומאוד מפתיעים: Tyron של Erykah Badu ו - Say Yes של Floetry, בקיצור מוזיקה שבוודאי שולחת רעידות לרודוס יוון (שם נופשת ליאור קלינגר). כך או כך, עם ריק והבנות המאלתרות, הכל היה די בינוני ורק עודף האלכוהול, הפיצה ג'ואי הברמנית, יואש שחזר מהמילואים ועצם המקום עוררו חיוביות. במחשבה שניה זה לא כזה מעט...

נראה שזה הכל. רק נשאר להגיד על עדי - שהוא האיש עם הכובע שהוא מוכשר, עדי! עדי!!! כל פעם שניסיתי לזכור את השם שלו טעיתי, וכבר הייתי בטוח ב'איתי'. אחרי שערב שלם פניתי אליו בתור 'איתי' הוא אמר לי שהוא היה בטוח שאני צוחק. אבל זהו. זה עדי.