FAQ - מה פה קורה פה

שאלה:

מה זה הדבר הזה? לאן הגעתי?

תשובה:

שב, תירגע תשתה קצת מים. אתה באינטרנט. השנה היא שנת 2005, אתה על כדור הארץ ו - 12 הקופים עדיין לא אקטיביים.

שאלה:

טיפשון, אני יודע את כל זה, אגב אחלה סרט. אני מתכוון מה זה הבלוג הזה?

תשובה:

אה. הוא מספר על ימי שני שלי במייק'ס פלייס. זה פאב על הטיילת של תל-אביב ליד שגרירות ארה"ב. בימי שני יש שם ערבי במה-פתוחה (Open Mike Night) ואני הולך לשם בצורה די קבועה. אז הבלוג הזה מתאר את זה.

שאלה:

אבא שלי מכיר מישהו שהיה פעם טבח במייק'ס פלייס והוא אמר לי שיש גם ערב במה-פתוחה ביום רביעי, ושהוא ראה אותך שם, אז מה נסגר עם זה?

תשובה:

נכון, יש גם ערב במה פתוחה ביום רביעי. באופן כללי, יום שני הוא ערב חומר מקורי, ויום רביעי הוא פשוט במה פתוחה להכל, אבל לא ממש מקפידים על זה. יצא לי להיות במייק'ס בהרבה ימי רביעי, שלישי, ובכל שאר ימות השבוע.

שאלה:

אז למה אתה כותב רק על ימי שני?

תשובה:

סיבות היסטוריות. בהתחלה הלכתי רק בימי שני ורק עליהם כתבתי, וגם כשהתחלתי ללכת יותר המשכתי ככה. חוץ מזה, לא תמיד יש זמן לכתוב, ולא רציתי להיות מתוסכל מזה שאני לא מספיק, אז יום בשבוע זה די נוח.

שאלה:

גם לחבר של אבא שלי שעבד בתור מאבטח בפאב אחר בתל-אביב היה בלוג שהוא התחיל לפרסם ב - 2003 אז זה מגניב.

תשובה:

קודם כל, זאת אפילו לא שאלה. בכל מקרה, זה לא תמיד היה בלוג. רוב הזמן כתבתי את הכל במסמכי Word שהיו מפוזרים בין כמה לפטופים והמחשב בעבודה. ביולי 2005 החלטתי להעביר את הכל לבלוג באינטרנט כי זה יותר נוח, יותר מסודר ויותר נגיש לאנשים.

שאלה:

אם הבלוג הזה רק עלה ב - 2005 איך זה שהפוסטים הישנים מופיעים בתאריכים מ - 2003 ו - 2004?

תשובה:

התאריכים הם התאריכים של ההופעות שאני כותב עליהן. למרבה המזל בלוגר מאפשר לשמור כל פוסט באיזה תאריך שאתה רוצה. (בישראבלוג למשל, פוסט נשמר רק לפי הזמן והתאריך שבו הוספת אותו).

שאלה:

אז אתה שקרן מטונף.

תשובה:

עם גישה כזו אני לא אענה לך על שאלות.

שאלה:

אני מצטער. תגיד, למה אתה לא כותב בבלוג יותר על החיים שלך? איפה הפרטים העסיסיים על בחורות, משברים, דמעות, דברים לא חוקיים? (נעלבתי כי שכבת עם אחותי ולא כתבת על זה)

תשובה:

הבלוג הזה מתאר את החיים שלי בפילטר כזה של ימי שני במייק'ס. הוא לא חושף, או לפחות לא מנסה לחשוף, דברים שיכולים לפגוע באנשים אחרים, במיוחד כאלה שקרובים אליי. מי שיודע לקרוא בין השורות אולי יבין קצת יותר. יש גם דברים שכתבתי במקור, והורדתי כשהעברתי את היומן לאינטרנט. מסור ד"ש לאחותך.

שאלה:

תגיד, בשביל מי כתבת את כל זה? אני לא מכיר אותך בכלל ואין לי מושג מי זה כל האנשים האלה שאתה מספר עליהם שבאים להופעות, מי זה פאול בכלל?

תשובה:

כשהתחלתי לכתוב, כתבתי בעיקר בשביל עצמי וקצת גם בשביל חברים שלי שבאו להופעות. עם הזמן החברים התחלפו, ונקשרתי לאנשים הקבועים האחרים במייק'ס, וכיום לדעתי הבלוג הזה הוא בעיקר בשבילם. אני לא מצפה ממישהו שלא מכיר אותי או את מייק'ס לעבור בשלום אלפי שורות של התייחסויות לאנשים זרים ובדיחות פרטיות. אבל זה פה בכל מקרה.

שאלה:

יש לך משהו לאכול?

תשובה:

מצטער, לא.

שאלה:

טוב. אז אם אתה כותב רק בשביל כמות מצומצמת של אנשים, למה בבלוג פתוח לציבור? חסר לך תשומת לב? אתה בן זונה.

תשובה:

שאלה קשה. בעצם השאלה היא, מה זה באמת היומן הזה, בפורמט הזה. אני אנסה לענות.

באחד מהשירים היפים ביותר של גלעד מגנוס הוא כותב

"אני ביישן מכדי לנשום כשאת עומדת לידי,

אני משפיל את העיניים כדי שלא תראי,

אני שותק ונעלם ומתקפל בתוך עצמי

ולוחש בבקשה תישארי."

גלעד מתאר את השיר הזה כהוראות הפעלה.

בתור בלוג, היומן הזה הוא לא ממש הוראות הפעלה, אולי יותר חוברת היסטוריה, וקצת אוסף דוגמאות של איך הראש שלי עובד (לטוב ולרע כנראה). הוא ציבורי כי הוא שייך לחלק ציבורי של החיים שלי, לבמה, למוזיקה. הוא לא מראה את כולי, אבל מספיק בשביל להכיר אותי מזוית מסויימת. ברור לי שלרוב העולם זה לא רלוונטי, ולכן אני לא עושה מאמצים מיוחדים לפרסם את הבלוג. אבל אני יודע שיש כמה אנשים שזה ישמח אותם להיזכר בלילות האלה, ועוד כמה אנשים שיוכלו להכיר אותי טוב יותר דרך זה. אני אשאיר את זה בתור תשובה כרגע.

שאלה:

מה אמרת? לא הקשבתי רגע, חיפשתי אוכל... לא משנה.

תשובה:

אני לא מאמין שלא הקשבת. פשוט תלך.

שאלה:

מצטער, לא התכוונתי להעליב אותך, אני יכול לבוא פעם אחרת ולשאול עוד שאלות? אולי בדמות אנשים שונים שיפרסמו תגובות לפוסט הזה?

תשובה:

כן, עכשיו תלך.

שאלה:

ביי.