מייק'ס פלייס 49 - B-Sides

לפני ההופעה קפצתי לבית/מחסן של גלעד ועשיתי לו הרצאה שלמה על מחשבים – משהו שהוא מתעסק בו יותר ממה שאפשר היה לחשוב. אחר כך במייק'ס נפגשתי עם רוני (המתופף המלכותי) ועם עוזי (הסאונדמן המלכותי) שמגיע קצת פחות בזמן האחרון.

בכל מקרה, רציתי הופעה קצת מיוחדת אז החלטתי לעשות שירים שבדרך כלל אני לא עושה. "בלדה רוסית" הוא שיר שכתבתי בתחילת "דרכי" המוזיקלית והוא מבטא כעסים על קשיי הקליטה שלי בארץ. כנראה. "צ'ארלי מארלי" הוא שיר באנגלית על בנו הממזר של בוב מארלי – שרתי אותו הרבה עד שהמרתי את דתי לראסטאפארי. יום שני (מופיע ביומן בעיקר כ"תל אביב?") הוא אחד השירים הרציניים היחידים שיצאו לי בשנתיים שלוש האחרונות. כתבתי אותו בשביל הופעה מס' 6, בפעם הראשונה שהלכתי למייק'ס לבד לגמרי (טוב, חוץ מהפעם הראשונה באמת).

הרעיון יצא טוב, אנשים שרגילים לשמוע את השירים הקבועים העריכו וגם אני נהנתי מהגיוון. בסיבוב השני עשיתי את השירים שקנו את המעמד שלי (כן כן, אתם יודעים, כולם סוגדים לי והמלצריות נותנות לי אחוזים מהטיפים בסוף הערב). בין לבין, עשיתי טובה, no pun intented, לבחור חביב שמגיע הרבה למייק'ס – אורי. אורי תמיד רצה לשיר על הבמה אבל הוא לא זוכר טוב מילים לשירים. הפעם הוא ממש התאמץ וכתב את המילים של 'גוליאת' של כוורת על דף וביקש ממני לעלות איתו. בכל זאת עלינו למרות הכל והיה ממש נחמד.

לסיום, חשוב לי לזכור טיפ שנתן לי גלעד בשיחה אחרי ההופעה. הוא הפנה את תשומת לבי לזה שכשאני עושה שירים שאני פחות.. בטוח בהם (למשל קאוורים, או את השיר הרציני הבודד) אני לא נותן את אותן אנרגיות כמו בשירים הקבועים – ולכן אני מאבד את הקהל. אני צריך לעבוד על לתת לכל השירים את אותה אנרגיה, וככה גם הקהל נשאר בתוך זה. אולי לא ניסחתי את זה הכי ברור כרגע, אבל העיקר שהבנתי את עצמי.

פלייליסט:

b-sides:
בלדה רוסית
צ'ארלי מארלי
יום שני (תל-אביב?)

גוליאת (עם אורי)

a-sides:
עכשיו קוף

רן