מייק'ס פלייס 40 - חג האבק

גשטטנר! הנה שוב אני (כותב גבעול?) כותב יותר מדי זמן אחרי ההופעה. עברו 6 ימים מאז יום שני המדובר. ומאז הספקתי להופיע גם ביום רביעי, וגם לצאת למייק'ס (מסיבת סרסורים וזונות, באנגלית נשמע בערך יותר טוב) ביום חמישי. ככה שהכל די מתערבב לי בראש ביחד.

יהיה טוב. אני אנסה בכל זאת לעשות קצת סדר ולעדכן. קודם כל, כמה ימים לפני ההופעה עוזי הודיע לי חדשות טובות. הוא הצליח לסדר את הדבק בשביל ההגברה של הגיטרה. עוזי לא רק מוזיקאי מוכשר, הוא גם אלקטרונאי מוכשר. (אני כתבתי על זה כבר פעם). בכל אופן, במשך השבועיים-שלושה האחרונים העבודה על הפיק-אפ האגדי שעוזי מכין לי (במתנה! הייתם מאמינים?!) קצת נתקעה בגלל שהדבק שעוזי השתמש בו מיאן להתייבש. פיכס דבק רע. אבל עכשיו פתאום הדבק הפך צייתן והתייבש כמו מלך. וזה לא הכל, אמר עוזי, שמח וטוב לבב בטלפון. הייתה לו תחושה טובה לגבי הקלידים שלי (ששוכבים בחדרו מחוסרי חיים) אז הוא ניסה שוב להסתכל עליהם והצליח למצוא את הבעיה. אפשר יהיה לסדר אותם. חדשות טובות אול אראונד.

לא עבר יום אחד (עברו כמה) וככה יצא שביום שני צעדתי למייק'ס עם הגיטרה הישנה והטובה (לא כל כך ישנה ולא כל כך טובה) שלי מוכנים לקראת פגישה עם עוזי והפיכתה של הגיטרה לחיית הופעות אימתנית. בערך. עוזי הגיע קצת מאוחר, אז עליתי עם הגיטרה של ברי. היי – האצבעות שלי כבר לא מדממות. אפילו שאני לא ממש טוב עליה, אני כבר לא גרוע. בינתיים עוזי פתח את המיתרים שלי, שם את הפיק-אפ הסופר מתוחכם מתחת לגשר הפלסטיק (זה לא כאב) והידק את המיתרים חזרה.

תוך כדי הכתיבה חזר לי קצת הזיכרון. יום השני הזה בדיוק היה חג האהבה או כמו שאמרתי להדס – חג האהבק (אפצ'י). הדס, אגב, היא השותפה של סער. הייתי בטוח כל הזמן שהיא חברה שלו. אולי כי הם באו כל כך הרבה ביחד. עכשיו אני אדע לא לסרב להצעות המסאג' שלה מתוך נימוס וטאקט (מי צריך את החרא הזה גם ככה?). רציתי לשיר כמה שירים במיוחד. הכנתי את 'באותה סירה' של בתרי זוזי, שיר שאני אוהב. חוץ מזה, עברתי כמה פעמים על 'עוד נגיעה' של החברים של נטשה, שיר ענק שחשבתי אולי לבצע אותו. קיוויתי שאם עוזי יספיק לסדר את הגיטרה בזמן והיא תישמע טוב – יהיה לי תחושה יותר טובה לגבי לנגן שירים שלא ניגנתי שם קודם. אחרי הכל, במדורות ובפסטיבלים זה הולך לי טוב. בגלל שעליתי (בהתחלה) עם הגיטרה של ברי, הסתפקתי ב'באותה סירה'. אחר כך שרתי את ארונות מטבח. אז את עכשיו קוף. ההופעה לא הייתה משהו.

הרגשתי קצת.. לא בעניין. לא יודע בדיוק מה, משהו לא היה מאוזן בי כנראה. הדס, בלי קשר, הייתה מדוכאת עוד קודם. והלכה זמן קצר אחרי שניגנתי. הדבר שהיה הכי כיף בערב היה השיר של אלון 'אהבה – זה מה שאני צריך' – שיר שתמיד כיף לשמוע אותו אבל ביום האהבה עוד יותר. אחרי שגלעד עלה לסט שני, גם אני עליתי. אני לא זוכר מי היה בקהל (חוץ ממייקל) וכל ניסיון להיזכר מערבב בין יותר מדי ימי שני ורביעי. אבל הבחור ששר על 'פסיכו-אורגזמה' הגיע שוב, הוא מגיע הרבה בזמן האחרון. הוא מקפיד לשיר את אותם שירים, שמהם לדעתי 'פסיכו-אורגזמה' הוא המיוחד ביותר. אין מילים לתאר. יואב הגיע כל כך מאוחר שברי אפילו לא העלה אותו. אני חושב שזה אחרי שברי כבר התחיל לפרק את הציוד.

ושוב אני נזכר שהיומן הזה הוא יומן הופעות ולא 'סתם' יומן. שהוא מחזיק רק חוויות ימי שני, ואינו יכול להכיל חוויות שבוע שלם, ולא משנה כמה פעמים הייתי במייק'ס. אז זה הסוף של הערך הזה. מקווה שאיכשהו יש סדר, למרות החורים בכתיבה.

חג האהבה (א..פצ'ו)

פלייליסט (סדר משוער):
בתרי זוזי – אנחנו באותה סירה
ארונות מטבח
עכשיו קוף
רן