מייק'ס פלייס 46

ביום שני, שבוע לפני ההופעה, לא היה ערב במה פתוחה. ברי הכריז על זה בהופעה האחרונה שהייתי בה. לכן בשבוע ההוא נשארתי לילה בעבודה – משהו שנמנעתי מלעשות כבר יותר משנה. חבל שאיבדתי את הספירה של ההופעות, אולי מתישהו אני אאחד את כל חלקי היומן ואצליח לשחזר לפחות את מספרי ההופעות של ימי שני.

[ 27.07.2005 - חיחיחי, זאת אומרת, עכשיו בזמן שאני מעלה את הבלוג אני מסדר גם את מספרי ההופעות ]

בכל מקרה, ערב מיוחד לכמה מהאנשים שהיו שם. עדי (הבת דודה והאגדה, שאגב משרתת בלהקה צבאית – פיקוד העורף – האם קוראים ללהקה "איך חלך?") בדיוק חוותה פרידה מהחבר שלה שאני לא זוכר את השם שלו – אולי אני מתגבר עליו טוב. רותם נוסעת ללונדון לשבועיים, ומגיע לה כי היא עובדת קשה בתחנת דלק.

אני חושב שזה קרה בהופעה הזאת - למרות שיכול להיות שזה היה דווקא ביום רביעי – מייקל התקשר מלונדון לפלאפון שלי, בזמן שהופעתי. כשלא עניתי (אני כמעט אף פעם לא נכנע לרפלקס של לשלוף את המכשיר הרוטט בכיס שלי ולהציגו לעיני רבים, ובלי שום קשר, לא עונה לפלאפונים בהופעות) הוא התקשר לברדוגו וכל הפאב צעק לו היי מייקל. איזה יופי – אחוות מייק'ס פלייס מעבר לגבולות הארצות.

חוץ מהמופיעים הקבועים, הייתה בחורה חדשה למדי במייק'ס ובעלת שירים מגניבים משל עצמה ושל אחרים, היא ליסה. יש לה שיר על בחור בשם פרנק שהיה מניאק עד כדי כך שכשהוא עזב אותה הוא לקח איתו את המצלמה והפילם שלה. מנוול, יומתו כל האנשים שחולקים את שמו. Where's my film Frank קוראים לשיר.

זהו, יום שני מגניב.

פלייליסט:
לא זוכר