מייק'ס פלייס 45 - סמנטיקה

תחילה הגדרה. כשאני רוצה לכתוב התייחסות לטקסט שכתבתי קודם על אחת ההופעות הקודמות, אני מתלבט הרבה איך לקרוא לזה. אלה לא posts כי נכון לעכשיו אני לא מפרסם את היומן בשום מקום, והוא מפוזר ומבוזר בין כשלושה מחשבים (עבודה/דירה/בית). אני חושב שאני אקרא לזה ערכים (entries). אחרי ההתלבטות, נמשיך להתנצלות (ספק התנצלות, ספק.. משהו אחר). פעמים רבות יוצא לכתוב על ההופעות הרבה הרבה הרבה זמן אחרי שהן היו. הסיבה פשוטה – אחרי ההופעה אני די גמור ולא מצליח לשבת מול הלפטופ הדירתי ולהקליד. למחרת, קורה לרוב שהעבודה דורש את תשומת לבי לכל אורך היום ואני לא מצליח לפנות זמן לכתיבה. בסופי שבוע אני חוזר לקריות ולהורים, ושם פשוט אין לי אווירה מתאימה לכתיבה. בכל אופן, כבר אין לי כוח לכתוב "על זאתי אני כותב אחרי יומיים/שבוע/חודש". אני אנסה לציין את זה בקצרה כדי שאם יתעוררו סתירות כלשהן אפשר יהיה להבין למה.

טוב, אפשר כבר לחשוב שאני מרכיב גם את האנציקלופדיה של הגלקסיה. סך הכל יומן הופעות.

לא יכולתי שלא לחייך אחרי השורה הקודמת. הייתי דוחף סמיילי פה, אבל – אינטרנטי מדי.

אז אני כותב על ההופעה הזאת המון המון זמן אחרי. בלה בלה בלה. בשבוע לפני ההופעה לא הייתי שבוע בתל אביב, כלומר גם לא הופעתי לא ביום שני ולא ביום רביעי. למה? הייתי חולה. הייתי צריך שבוע טיפול מסור מצד אמא, תה חם, תרופות, the works. ביום רביעי בערב קיבלתי טלפון ממייקל (כמעט שכתבתי את השם שלו עם הגרש של מייק'ס) ששאל למה אני לא בא. כשהסברתי לו הוא סיפר לי שהוא נוסע לחו"ל – אנגליה, אירלנד, סקוטלנד, משהו בסגנון הזה. כרטיס פתוח לחצי שנה. איחלתי לתייר בהצלחה. סתם רציתי לציין את זה.

אז קופצים קדימה ליום שני, ומי בא? זוג חברים טובים – אריק ושני. אני חושב שהם הבהילו קצת את דייב הבארמן, אולי זה היה השיער האדום של שני או אולי ההתנהגות הליברלית מאוד שלה. חוץ מהם הגיע חבר שלא מקבל מספיק איזכורים ביומן הזה, למרות שמגיע לו מאוד, רוני רוני רוני הרררררררררפז. אוקיי, נרגענו. כך קפצתי לי בין שולחנות ואנשים, אבל אני זוכר שנהנתי מאוד מהערב. בשביל רוני דחפתי איזכורי פרוג/פאוור מטאל קצרים בין השירים. בשביל אריק ושני, שיחות על סקס עם הקהל (השיחות היו עם הקהל, לא הסקס).

זהו, הופעה כיפית, אורחים מיוחדים, סוף סיפור.

פלייליסט:

קשה לזכור