מייק'ס פלייס 1 - ההתחלה

בדרך חזרה לאכסנייה הסתובבתי לאורך הטיילת. המאבטח במייק'ס פלייס עצר אותי והתחיל לספר לי על המקום ועל המחירים. שמעתי שיש שם ערבי במה פתוחה, אז שאלתי אותו מתי זה. הוא אמר שזה היום. זה נשמע ממש נחמד, והחלטתי לבוא ולנגן שם. חזרתי לאכסנייה, החלפתי לאזרחי העלוב שלי ויצאתי לשם. אדם היה בשמירות באותו שבוע, אז הלכתי לבד.

נכנסתי למקום, הרגשתי כמו בסרטים, ניסיתי ללכת בסלו מושן ולסקור את הבר. די בטוח שנראיתי ממש מפגר. התיישבתי קרוב לבמה. גיטרה לא הייתה לי – נשארה בבית – אז חיכיתי שיגיעו אנשים לנגן. הזמנתי קרלסברג שיש לי עד עכשיו תחושה שהיה מהול. בערך ב23:00 התחילו להגיע אנשים שנראו עם כוונות רציניות לנגן. התחילו לכוון גיטרות וביקשתי מאחד מהם שייתן לי להשתמש בשלו כדי לנגן. הוא הסכים במה שניתן להגדיר כאחוות מוזיקאים.

אחרי שאחד עלה וניגן שנייים שלושה שירים נחמדים (אחד על מריחואנה באנגלית) הוא שאל מי עוד רוצה לעלות. נפנפתי בידי הקטנה. קבלו את 'איך קוראים לך?' 'פרנקי' 'קבלו את פרנקי!'. התיישבתי ושמתי את הברווז ליד. הגיטרה הייתה אקוסטית והייתי לחוץ תחת (רק השיחה עם מיכל קצת הרגיעה אותי), אז זה בטח נשמע לא משהו. בכל מקרה, כששאלתי מי אוהב רגאיי כמה אנשים אפילו צהלו בשימחה.

ניגנתי, ציפצפתי קצת עם הברווז וזה נגמר. פעם ראשונה. עשיתי את זה.

אגב, מאוחר יותר עלה בחור אמריקאי, סמי, וניגן מדהים מדהים מדהים – בלוז וקאנטרי.

פלייליסט:
צ'ארלי מארלי
ארונות מטבח