15.3.08

לכתוב למרות

החלטתי באיזה שלב מוקדם של היום שאני אכתוב היום. פייסבוק גאט אין דה וויי. מה לעזאזל עשיתי על המחשב כל הזמן הזה לפני שהיה את הפייסבוק? כמובן אז היה לי הרבה פחות יחצ"נות להקה לעשות. נראה שזה לא נגמר, כמות הפעולות שצריך לעשות בשביל כל הופעה.

היום אני גאה בעצמי, אפילו שזה הישג לא ספורטיבי במיוחד - הצלחתי לאתר את הפרטים של אומן מייספייס לא מוכר, בעל תוצאות חיפושים מועטות ביותר. הגעתי מדף המייספייס שלו http://www.myspace.com/hepi2
עד לפרופיל בפייסבוק, והכל כדי להתעניין אם הוא עדיין חי/מופיע. אני לא זוכר איך המייספייס הזה הגיע לפלאפון שלי (להודעות השמורות) אבל מאז שביקרתי בדף שלו לפני כמה שבועות לפחות אחד מהשירים לא יצא לי מהראש ("אל תדאג").

בכל מקרה, מספיק על הרפתקאות היום. הבלוג הופך למעין תחנה חודשית, כל כך רחוק ממה שזה היה פעם. רציתי לכתוב על חלום שהיה לי היום, על ילדה שהלכה לאיבוד ליד איזה סופרמרקט. אני גורר אותה לכל מני מקומות מחפש את ההורים שלה או משהו. אני לא מצליח למצוא אותם. יש שלב שבו אני וויק מדברים על מי ייקח אותה הביתה. אני אומר שאני אקח אותה וכועס עליו שהוא רוצה לעשות את זה במקומי. "לך יש את סיגל" אני אומר לו בכעס. מעניין מה הכוונות שלי לגביה. אבל החלום התמוסס ונשאר לי רק התיאור הקצר הזה בראש. למרות שהיה חלום מעניין.

לפני כמה ימים יצאתי לשתות בערב/לילה המאוחר. זה היה אחרי שישבתי בבית של ויק בסוג של שיחת להקה. אחרי השיחה שניים מהשותפים לדירה חזרו אחרי דייטים (אחד כושל אחד מוצלח). חשבתי לעצמי, אני אלך לבאר וארים את השאריות - כל הבחורות האלה שהיו בדייטים הכושלים הן יושבות שם בבארים ומחכות רק לי. השיקול השני שלי, שהוא בדרך כלל היחיד, זה שיש סיכוי טוב שדווקא היום יושבת שם 'אהבת חיי' ואני צריך ללכת כדי לפגוש אותה.

אז נסעתי לי במונית בערך באחת וחצי, תוך כדי שאני כבר רדום, ל'יהושוע'. 'יהושוע' (בן יהודה 22) הוא פאב שאני אוהב מאוד. קודם כל יש ללהקה היסטוריה חיובית שם. ההופעה השלישית שלנו הייתה שם ואחר כך עוד 2-3, ובכל פעם נתקלנו ביחס אנושי מאוד מאוד חם מהמקום. בעיקר מעמית שהוא הבארמן/מנהל. לא הייתה פעם שבאתי לשם כשעמית היה ולא זכיתי בפינוקים. אני יודע שזה צריך להיות נפוץ אבל בתור קבוע/מזדמן לכל מיני מקומות, זה קורה לי הרבה פחות ממה שהייתי מצפה. מעבר לזה, הייתה תקרית אחת שאני לא אשכח, כשרגע לפני ההופעה שלנו הגיעה קבוצה ענקית מ'תגלית' ומילאה את הבאר. הם רצו לעשות איזה חלק שקשור ל'תגלית' שהמדריכים שלהם עושים על הבמה, תוך כדי שהם דוחקים אותנו (גם בזמן התחלת ההופעה וגם את הקהל שלנו מהמקום בפרונט מול הבמה). הכרזתי איזו הכרזה על המיקרופון שהרגיעה את הרוחות (עוד רגע חיובי שנזכרתי בו רק עכשיו). בכל זאת, אמרנו לעמית שזה מפריע לנו כי האנשים שלנו באו לראות אותנו ורוצים גם שנתחיל וגם את המקום מקדימה. עמית ללא היסוס, תוך כמה דקות פינה את האנשים של 'תגלית' לבאר אחר, ובכך ויתר על מאות/אלפי שקלים פוטנציאלים מהשתיינים של 'תגלית'. רק כדי שאנחנו כלהקה והקהל שלנו נהיה מרוצים.

בקיצור, התיישבתי ביהושוע, עמית היה שקוע בשיחה עם מישהו ובירך אותי לשלום. רק יום/יומיים לפני זה עברתי שם כדי להגיד לו שלום לפני שאני הולך הביתה, מצאתי את עצמי יושב אצלו עד לפנות בוקר מדבר על מוזיקה, בידור, להקה, ניהול, עתיד והמון המון דברים. הפעם תורי היה להיות לקוח פשוט יותר, ששותה, מתחיל בשיחה עם אחת שיושבת, שיחה שמסתיימת בעצם לפני שהיא מתחילה. אחרי שני חצאי גינס ושלושה צ'ייסרים אני מוכן לעבור בבלום באר. הולך קצת מתנדנד ברחוב, אומר שלום לדייב המאבטח בטמפטיישן (לשעבר המאבטח במייק'ס פלייס), ומגיע לבלום באר. עוד קצת גינס, ושניצלונים ואני מוצא את עצמי באמת רדום ביותר. בשלב הזה בערך אני מחליט לשלוח איזה SMS. מההודעות האלה שאתה יודע שאתה לא אמור לשלוח ואתה שולח רק כשבאמת שתית. פעם שלחתי SMS לכל האקסיות שלי עם הטקסט 'insert drunk sms you send to your ex here'. חלקן אפילו חשבו שזה משעשע. הפעם שלחתי הודעה אחת למישהי שנמנעתי במשך כמה שנים מלשלוח לה הודעה, כדי שלא יהיה לה את המספר שלי. המצב רע? לא בהכרח, המצב שתוי. חשבתי על מה יקרה אם היא תענה לי ובעיקר חשבתי שנראה אז. אבל היא לא ענתה, ולי לא היה משהו חוץ מלשלם וללכת. פה הדברים באמת הופכים מטושטשים. אני יודע שהגעתי למונית ועד הבית, למרות שיש לי זיכרון שלי הולך ברחוב במקום שלא הגיוני לי שהייתי הולך בו (לאור זה שהמונית הייתה אמורה להגיע עד הבית שלי). בבוקר הבא, יום שישי, אני מתעורר מטושטש (מילה בולטת בטקסט הזה) ומנער מעצמי את החלקים של אתמול. אני מקבל SMS אל תוך היום 'WHO ARE YOU?' דווקא לא מטושטש. אוי, אני חושב. ההשלכות של הפעולות של אתמול. אולי טוב שלא היו יותר. היום ממשיך וגולש, עד להיום בעצם.

לא יודע למה חלקתי את הערב הזה. פעם היו לי הרבה יותר ערבים דומים לזה. אבל התייצבתי. עכשיו יש ויש.

ומחוץ לחוויות האישיות שלי, בעולם הלהקה יש גם כל מיני דברים. אני אכתוב עליהם בשלב אחר.

ערב טוב.
נכון להיום הזמנתם *כרטיסים* לסרט ^ג'ון טרבולטה בתחתונים^ בקולנוע ~פרישמן בלונדון~