27.7.07

אהבתי פעם נערה בראסטות

שראתה אותי במטושטש?

אני חושב שכתבתי כבר קודם על השיר של עדי ושטרית שהתארחתי בו: Girl in the Dreds. עוזי הפיק והקליט ועשה את כל הדברים החשובים האלה שצריך לעשות, וגם יעל התארחה בקולות.

בכל מקרה השיר בולט לטובה ב GarageBand ואפילו קיבל את התואר Featured track of the Day להיום.

וגם היה שם איזה Best Keyboards אז מה רע :)
http://www.garageband.com/song?|pe1|S8LTM0LdsaSiZVC1a2A

לחיצה על החץ הירוק תגרום לו גם להתנגן.

16.7.07

מישהו אמר לי שאת כל הצער לא אוכל לפתור בדמעות

בדרך חזרה הביתה מהעבודה (שלישות הפעם) ממש אחרי מעבר החצייה הבחנתי בה - אישה מבוגרת, קשישה אפילו, הולכת לאט וממררת בבכי. נזכרתי בזקנה כזאת שהייתה ברחוב שלי בקריות, אחת שפעם הייתה סתם סבתא ואחר כך, לא יודע למה התחילה לבכות ואף פעם לא הפסיקה, לפחות עד כמה שראיתי. הקשישה הזאת של עכשיו, החזיקה משהו בידיים, כמו תינוק - אבל זה לא היה תינוק, זה היה כלב קטן. היא הלכה איתו צמוד לחזה שלה בדיוק כמו תינוק ובכתה. אני לא יכולתי - שאלתי אותה מה קרה, תוך כמה מילים עברנו לרוסית. זה הכלב שלה - הוא גוסס. כלבה. יש לה סרטן. היא סיפרה לי שהיא גידלה אותה שנה וחצי, מצאה אותו, הבעלים הקודמים שלו זרקו אותה החוצה. היא חשבה שהיא סתם קצת חולה, בטן נפוחה, קיוותה שתבריא, ומסתבר שיש לה סרטן. היא סיפרה לי על זה שרק לפני שנה מת הכלב שהבן שלה הביא לה, קוקר ספניאל, מת ממשהו בקיבה שכנראה קרה לו ברוסיה. והיא כל כך נקשרת אליהם, היא כמו בת משפחה. התרגלה אליה, ישנה ביחד. הבעלים הקודמים קראה לכלב ליידי, אבל איך היא זרקה ליידי לרחוב? אז היא שינתה את השם, לנסטיה. הלכתי איתה את רחוב קרניצי עד הבית שלה. היא עוד הספיקה לספר לי על הוטרינר שפעם היא הביאה לו חתלתול שנתנו לו מכה והיה לו משהו עם העצמות והוא בחינם עשה רנטגן וריפא אותו. אבל עכשיו הוא אמר שזה חבל לעשות את הניתוח כי הכלבה מבוגרת וזה רק יגרום לסבל.

לא ידעתי מה להגיד, ניסיתי רק להקשיב לה כי אולי זה יעזור. מתישהו היא אמרה שלפחות איתה הכלב חי עוד קצת חיים יותר טובים, ואני נאחזתי בזה מאוד כי לא היה לי ממש מה לומר. אמרתי לה שכן, אם היא לא הייתה מגדלת אותה אז היא בטח הייתה מתה עוד מזמן, ושהיא עשתה לה הרבה טוב. רשמתי לה את המספר שלי - למרות שלא היה לי שום מושג איך לעזור. רק אמרתי כמה פעמים שאם יש משהו שאני יכול לעשות, שתתקשר. היא אמרה לי שהבן שלה יביא לה כלב אחר מרוסיה, גם כלב שלו. ייחלתי לה הרבה בריאות. כשהלכתי כמעט ופרצתי בבכי. החזקתי קצת את הפנים. זה היה כל כך כל כך כל כך עצוב. אני יודע שזה לא צער על בני אדם שהלכו, אבל זה היה כל כך עצוב.

רציתי לכתוב על זה אז. קצת נדחק לי הצידה. חזרתי הביתה אחרי קצת קניות ישבתי מול המחשב. עשיתי דברים. עכשיו קצת לפני מייקס. הלכתי לחדר וניגנתי את השירים שאני אמור לנגן היום עם אנשים. אחרי שעברתי את כולם פחות או יותר ניגנתי שיר שחשבתי לנגן בעצמי היום - 'אל תתפשטי לי' של החברים של נטשה. עברתי אותו פעם אחת ושרתי, הפסנתר היום קצת מצלצל יותר, חזק יותר. איך שסיימתי התחלתי עוד פעם אבל משהו היה שונה - הקול שלי רעד. לא הבנתי למה. אני אוהב את השיר, ואת המילים, אבל לא הרגשתי חיבור מיוחד אליהם. ופתאום בפזמון ממש הרגשתי איך הקול שלי רועד ואפילו נשבר. והידיים שלי - מעבירות את הכל הכל אל הפסנתר. מחליקות על הקלידים ומכות אותם, בנגינה הכי כנה שהייתה לי. סיימתי את השיר ומיד התחלתי לבכות, פרץ פתאומי ומהיר. הרגל שלי רעדה ליד הפדאל. אף פעם לא הרגשתי ככה, לפחות ממה שאני זוכר. כנראה שהיה שם משהו bottled up, עם כל המחשבות והכתיבה בנושאים הקרובים ללב. וזה יצא בצורה שלא הכרתי.

זהו. עכשיו מייק'ס. אני לא יודע איך יהיה. אולי אני אבצע את השיר. אולי לא. בכל מקרה אני בספק שזה יקרה שוב שם. ערב טוב.

15.7.07

סתם זונה

בוקר אחרי לילה.

אתמול בערב הייתי אצל פיליפ לראות מעט אבודים. בדרך הביתה קשה שלא לעצור במייק'ס (וגם אצל גנית לכמה דקות). על הבמה להקת Yood הפציצה בלוז. הבסיסט היה שיכור לחלוטין, אבל בסטייל. צ'לי שליח הבלוז הצטרף אליהם לכמה שירים בסוף הערב ובאמת מרשים ומגניב והכל.

משהו מצחיק אחר כך אבל. הולך בכיוון המדרגות שליד מקדונלדס ומישהי שואלת אותי אם חוף גורדון זה פה. אני אומר שנראה לי יותר בכיוון הזה והזה. היא נראית בת 30 מאוחר, 40 מוקדם או אני לא יודע. היא לא נראית משהו. תיק קטן ולוק שאומר שאו שהיא יוצאת עכשיו למועדון כשהיא כבר עייפה, או שהיא אחרי שהיא יצאה. אני ממשיך לעלות במדרגות והיא הולכת בכיוון החוף. ליד מקדונלדס אני עוצר ורואה שהדלת סגורה והעובדים מנקים. לפי הדלת אמורות להיות לי עוד 18 דקות, אבל הדלת לא יודעת. אנשים רוצים ללכת הביתה. אני חושב על כל זה ופתאום איפה-חוף-גורדון נמצאת שוב לידי - כשראיתי אותה הולכת לכיוון השני לפני רגע.

"מה, סגור? זה לא כתוב עד 04:00?"

כתוב שלוש, ועכשיו קצת לפני. אני משתף אותה במחשבות הפסקה הקודמת. היא אומרת שיש פיצה דומינו שם בפינה ואולי שם יהיה עוד פתוח. אני אומר שלא משנה כבר. אני ממשיך לעלות במדרגות, היא הולכת גם. פתאום היא שואלת כבדרך אגב:

"אתה מחפש בחורה אולי?"

ואז הבנתי מה היא עושה. אני מניח שיש כל מני תגובות מצחיקות אפשריות בעולם של אחרי. אבל אני פשוט חייכתי ואמרתי לא. אחרי שניה:

"את מחפשת בחורה?" היא חייכה פחות או יותר. היא נראתה כאילו היא מתאמצת לשמור על המראה שלה כאילו היא מחפשת את חוף גורדון כל הזמן, מסתכלת לכל הכיוונים.

היא הוסיפה או השלימה:

"אתה רוצה לעשות משהו בכסף אולי?" ואז מיד "בעצם, לא אם אתה אוכל במקדונלדס אז כנראה שאין לך הרבה כסף..."

אני אומר לא על השאלה. וצוחק בגלל הערת הכסף, צחוק קצת יומרני. "דווקא אני בסדר עם הכסף, סתם התחשק לי מקדונלדס". אולי הייתי צריך להגיד לה שאני בוגר ממר"ם. אבל אז היא בחיים לא הייתה מאמינה לי שאני לא רוצה (או חייב) לעשות משהו בכסף. היא מוסיפה גם:

"אל תאכל במקדונלדס, זה לא בריא. אם אוכלים הרבה."

אנחנו מדברים קצת על מקדונלדס. ובמחשבה לאחור, סקס עם זרים לא יכול להיות כוסית יין ביום.

בסוף המדרגות נפרדות דרכינו, ביי, אני עובר את הכביש והיא חוזרת לחפש את חוף גורדון. יום אחד אולי היא תמצא אותו. ואני חושב אוף, כל השאלות שיכולתי לשאול אותה. האם יש בכלל בחורות עצמאיות בעסק או שתמיד יש סרסור? האם היא מכירה את זאתי וזאתי שאני רואה מדי פעם? אולי זה כמו תחנות מוניות. קבוצות מתחרות. וסדרן? או חדרן?

בכל מקרה, מי יודע כמה עוד בחורות מסתובבות להן ומחפשות את חוף גורדון. אפשר בלילה לספור אותן במקום כבשים, כדי להירדם. אחת איפה חוף גורדון. שתיים איפה חוף גורדון. שלוש איפה חוף גורדון. ארבע איפה חוף גורדון. חמש איפה חוף גורדון. כשאני מגיע לזונה השש-עשרה אני נרדם?

5.7.07

מי יאכיל את פרנקי

פרנקי רעב.

פרנקי כנראה היה צריך לדאוג למוצרים בבית, או לחילופין לאכול בחוץ.

עכשיו הוא רעב.

אוף.

מה חזק:
Nouvelle Vague

3.7.07

זה לא כל כך נעים לראות מייק'ס סגור?

לא תמיד אני חכם במיוחד.

במילים אחרות, לפעמים אני טיפש. כנראה שזה היה טיפש מצידי היום (אתמול) לא לנסוע הביתה בסוף הערב. חשבתי שאני אחכה לעדי הבארמן, קצת בהשראה מחברה שלו נטלי - שדווקא בסופו של דבר הלכה הביתה. הסתבר שסגירה של מייק'ס יכולה לקחת המון זמן, במיוחד כשיש לקוחות שמתעקשים לא ללכת הביתה אפילו אחרי שמשמיעים Closing Time של Semisonic בראש חוצות.

אני שוכח לפעמים שמייק'ס הוא עולם ומלואו שלא מתחיל ונגמר בימי שני, ולא משנה כמה הם מרכזיים בשבילי. מייק'ס נסגר, לפחות הפעם, כמעט בחמש לפנות בוקר. וכחמש שעות לאחר מכן הוא ייפתח. צי של מלצריות ועוד כמה בארמנים מאיישים את המקום בכל השעות האלה שאין להם קשר אליי. ככה יוצא שיש גם מלצריות שאני פוגש מדי פעם ביום שני ולא פגשתי לפני, למרות שהן יכלו לעבוד כבר שנה אולי.

באיזשהו שלב נרדמתי על איזה שולחן בזמן שניקו. לקראת חמש עדי העיר אותי ונסענו הביתה. זה לא היה מאוד מאוד טיפש, אבל אולי גם לא חכם במיוחד. לילה טוב.
נכון להיום הזמנתם *כרטיסים* לסרט ^ג'ון טרבולטה בתחתונים^ בקולנוע ~פרישמן בלונדון~