מייק'ס פלייס 15 - כריסטינה

כמו שכבר יצא כמה פעמים לפני, אני כותב על הפעם הזאת ממרחק די רציני של זמן. אז אני אכתוב רק כמה נקודות שאני זוכר.

קודם כל, סיפור שחייב להיכנס כאן, ומתרחש ביום רביעי ה-24.03.2004, בין ההופעה הקודמת לזאת.

בפעם הקודמת, כתבתי שכריסטינה תופיע באיזה פסטיבל בראשון ואולי אני אקפוץ לשם. אז קפצתי לשם. קפצתי זו מילה קצת חפיפה. אני נשארתי במרכז למרות שהייתי יכול לנסוע לצפון. נסעתי באוטובוסים ליליים לראשון לציון (אחת הערים הגדולות בעולם). נשארתי לישון אצל ירון שהיה ילד יומולדת באותו יום. בקיצור, זאת הייתה השקעה די גדולה. למה? לא יודע. הרגשתי שאני חייב לעשות את זה. ללכת להופעה הזאת.

אז ככה יצא שהגעתי לראשון, החלפתי בגדים בקניון רוטשילד (זוכר אותו מהילדות, אולם משחקי מחשב מדהים שהיום לא נשאר ממנו זכר) והלכתי לבית התרבות, או איך שלא קראו למקום. זה היה פסטיבל של מופעים מכל העולם. בסוף של כל מופע אנשים היו יוצאים ללובי כדי לשתות ולהיות עשירים ויפים. שם בלובי היו ההופעות ה'קטנות'. כריסטינה סיפרה לי שאיזו אישה ראתה אותה שרה במייק'ס והתלהבה. אז היא קישרה אותה למישהו שהזמין אותה להופיע. כשהגעתי לשם, לא היה שם אף אחד עדיין, חוץ מג'וש. ג'וש הוא ברמן במייק'ס. זאת הייתה הפעם הראשונה שדיברתי איתו. אחר כך גם כריסטינה באה. הגעתי אפילו לפניה, למרות כל הזמן שמרחתי קודם (ביליתי כמה שעות בלנגן על פסנתר בקונסרבטוריון רמת-גן, לשם אני מתנגב מדי פעם כשיש לי זמן).

אחר כך, חברות וחברים שלה ושל ג'וש באו. עכשיו זה היה ממש מוזר. נזכרתי שבעצם אני לא מכיר את כריסטינה או את ג'וש. זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותם מחוץ למסגרת של מייק'ס, ולא באתי על תקן חבר שלהם. כשאנשים מבחוץ הגיעו הרגשתי נורא לא שייך. בכל זאת, נורא ציפיתי להופעה, וזה שמר עליי מפני התחושה הלא נעימה. כריסטינה עלתה לנגן, ג'וש צילם אותה בוידאו. היא עשתה שני סטים של 20 דקות בערך כל אחד. יש לה קול מדהים ושירים יפים, אפילו שאת המילים ממש קשה לי להבין. קניתי את הדיסק שהיא מכרה במחיר סמלי (וגם מכרתי אחד לאנשים שישבו בשולחן לידי).

ככה, בלהגיע לשם, הפכתי את מייק'ס פלייס לחלק קצת יותר גדול מהחיים שלי. עכשיו, לאנשים שאני פוגש שם היה גם קיום מחוץ לכותלי המקום האלה. וה – home away from home הפך לאפילו עוד יותר homely.

עכשיו, על הופעה 15 (אבל מי סופר...). ירון חגג יומולדת מיוחצן היטב, לפחות לפי כמות האנשים שהגיעו, ב'ברברוסה' בראשון. אחרי היומולדת בוקיש הקפיץ אותי לאכסניה. לקחתי גיטרה וטסתי למייק'ס. השעה הייתה נורא מאוחרת אבל הייתה לי הזדמנות לא לפספס את יום שני. את האמת, אני לא זוכר מה היה שם כשהגעתי. אני רק זוכר שאני ואלון ועוד כמה קבועים היינו כמעט לבד במקום.. אני עליתי לנגן כמה דברים, אני אפילו לא זוכר מה. אני רק זוכר שזה היה כבר סוף ההופעה של אלון, והוא התחיל לנגן כל מיני שירים חצי-מוכרים. עליתי לנגן קצת איתו. למרות שזה היה קצר, נהניתי נורא מההזדמנות לנגן איתו.

אחר כך, הלכתי חזרה לכיוון האכסניה, עם עצירה קטנה לנגן לילדות שהתבדרו מהשירים שלי קודם. זה היה סוף הערב. אז ראיתי את ג'וש וכריסטינה בדרך הביתה. גיליתי, בדרך המוזרה הזאת, מרחוק ולרגע, שהם בעצם זוג. איכשהו, זה שינה דברים. זה הרגיש מוזר. אולי זאת כל ההיכרות ההתחלתית הזאת. בכל מקרה, זה היה ערב מייק'ס מיוחד.

פלייליסט:
<הרגילים>
<אילתורים עם אלון!!>

מייק'ס פלייס 14

להופעה הזאת באתי לבד, אבל לא נשארתי ככה להרבה זמן, די מהר הצטרפתי לשולחן של קובי "אהבה זה מה שאני צריך" שם-משפחה. מעט מאוד אנשים באו, בטח בגלל הכוננות המוגברת. בבוקר חיסלו את השייח יאסין, משהו שיש לו עוד השלכות מעבר לסאטירה הישראלית, למרות שעוד לא חשבתי עליהן. רוב הקהל היה מורכב מנגנים, וחברים של, מה שהיה דווקא נחמד. אחרי ברי עלה קובי, שיש לו ביצועים מגניבים לשירים שלו. אני אוהב את זה שהוא משלב מפוחית וקאזו, וחוץ מזה, היי, לבנאדם יש את הבלוז-וית'-נו-שוז (יחף יענו).

קטע מצחיק, המלצרית החמודה באה לשולחן של קובי ושות' (אני כבר הזמנתי את החצי קרלסברג שלי קודם) ושואלת מה הם ירצו להזמין. חבר של קובי למרבה הבושה שואל אותה אם אפשר להזמין את הטלפון שלה. מצד אחד, אני משתנק ממבוכה, די אפס מצידו (אני זוכר את האילתור של סאמי מלפני כמה שבועות, ציטוט מתורגם: כשאתה בא למייק'ס פלייס תשאיר את הפין במכנסיים, כי המלצריות פה לא ייתנו לך אפילו סיכוי). מחשבה שעוברת לי להציל את המצב, להגיד לו אידיוט, אם היא תתן לך את הטלפון שלה איך תתקשר אליה? מורכב מדי, מאוחר מדי, אני לובש את החיוך הכי מתנצל שיש לי ומקווה שזה יספיק להסיר ממני את הכתם. היא המשיכה בנון-שאלאנטיות, והתקרית התאיידה כאילו לא הייתה.

עליתי אחרי קובי, קודם כל מקדיש את הערב לניצולי הצואה ומבצע לכבודם את השיר 'צואה'. המשכתי להציג את עצמי כמייצג זרם הפאנק הישראלי. הבארמן (ג'וש) התלהב, חבל, ניגנתי את סקס עם חיות. כנראה שהוא לא יאמין לי יותר בחיים. המשכתי לביצוע עצוב מהול בשמחה של רן. היה נחמד לשנות את הסדר של השירים, להשמיט (צ'ארלי) ולהוסיף משהו (קרא הלאה). אחרי רן, שרתי את 'סופרסטאר' של אביב גפן, משהו שרציתי לעשות הרבה זמן. באופן רגיל זה מתאים לימי רביעי, אבל ניצלתי את האווירה המיוחדת. קובי אמר לי אחר כך שהוא אהב את הגירסא שעשיתי לזה, מה שאומר שיצא מזה גירסא, אפילו אפשר להעיז ולומר אינטרפרטציה. המשכתי ל'תל אביב?' ו'ארונות מטבח' ("אל תגידו לברי שעשיתי עוד שיר"). סה"כ 5 שירים לא כולל 'צואה', מגיע לי מכות, לא? אבל עבר בשקט, לפעמים אפילו יותר מדי שקט, אחרי אחד השירים אמרתי "יופי, שקט מופתי, כמו שביקשתי".

כריסטינה הופיעה אחריי, עם השירים שלה שהיו ממש טובים, יצא לי לשמוע אותם יותר טוב הפעם. היא גם אמרה שהיא תופיע באיזה פסטיבל בראשון לציון ביום רביעי, יכול להיות שאני אקפוץ לראות מה הולך שם.

חיכיתי להופעה של שני החבר'ה (חשמלית ואקוסטית) שמשתפרים כל פעם, וגם הפעם הם השתפרו. דיברתי עם אחד מהם והתברר שגם הוא, כמוני, קלידן שמנוע על ידי ברי לחבר את הקלידים שלו. כמו שהוא אמר את זה, יש לברי פחד מטכנולוגיה והוא לא רוצה להתחיל להתעסק עם כל מה שהוא לא גיטרה מוגברת.

לזכור להופעות הבאות: "וגם שלכם", שאני עושה לפעמים. לספר את שתי בדיחות ההומואים שלי, "לא מכיר הומו" ו"רוצה לדעת מי הומו?". לכתוב עוד שירים – יש אחד בדרך – שיר בלוז. חייבים, לכולם יש.

פלייליסט:
צואה – מיני-שיר
סקס עם חיות
רן
אביב גפן - סופרסטאר
תל אביב?
ארונות מטבח

מייק'ס פלייס 13

עוד הופעה שצריך לכתוב עליה הרבה זמן אחרי (לא הייתה לי גישה למחשב במהלך השבוע). הפעם עבר יותר משבוע אז הספקתי כבר שתי הופעות שצריך לכתוב עליהם במכה. אז הסיפור של זאתי יהיה קצר וכללי.

ברי לא בא השבוע אז כריסטינה המלצרית/בארמנית ללא השיער ניהלה את הערב. היא התחילה בשירים שלה, ואחר כך ניהלה רשימה מסודרת, אנשים נרשמו כדי להופיע. היא שרה ממש יפה, מן שילוב בין הסולנית של ה – cranberries לעוד מישהי ששרה יפה. בכל זאת היה משהו חסר בקצב של הערב הזה, כמו כל ערב במייק'ס שלא מתחיל עם השלושה שירים הקבועים של ברי.

זאת הייתה אחת מההופעות הכיפיות יותר שהיו לי, הרבה בזכות מתן נתיב שבא איתי. בגלל שהסתכלתי עליו צחקתי הרבה בזמן ששרתי. בגלל ההגברה שהייתה לא משהו הפעם, (מצטער כריסטינה, פעם ראשונה שלך) הגיטרה שלי הופיעה ונעלמה במהלך רוב השירים, לא משנה איפה שמתי את הכבל, ותאמינו לי שניסיתי הכל חוץ מלהחזיק אותו בפה. איפשהו ב'רן' נשברתי והכרזתי שאני מבין עכשיו שאלוהים לא רוצה שאני אשיר על הומואים, ושכנראה שגם הוא הומו. אחרי זה נתתי ביצוע (עדיין די בתולי, אם אפשר להתבטא כך) של סקס עם חיות.

סתם נזכרתי פתאום גם מה הזמנו. פיצה וכוסות מים. הפיצה הייתה מאוד טעימה. המים היו בסדר.

פלייליסט:
ארונות מטבח
רן
סקס עם חיות

מייק'ס פלייס 12

גם הפעם אני כותב על ההופעה ממרחק די רציני של זמן. קודם כל להסביר את הקפיצה בתאריכים. הפסדתי הופעה, בפעם הראשונה מאז שהתחלתי במסורת ימי השני*. היה לי שבוע די מטורף – חוץ מהרבה לחץ בעבודה הצבאית שלי, עבדתי גם על חזרות להופעה שהכנו לפורים – ניגנתי קלידים ב"אין קץ לילדות" ושרתי חצי מ"עוד ארון אחד". כשסיימנו את החזרה ביום שני היה כבר חצות, אחד בלילה כשהגעתי לאכסניה. החלפתי בגדים, העמסתי גיטרה צעדתי למייק'ס, וכשהגעתי היה כבר חצי ריק, המאבטח התפלא שבאתי כל כך מאוחר. נכנסתי פנימה, ראיתי את ג'ני משרתת שולחנות בודדים, ברי אורז את הגיטרה, תחושה חזקה של 'ההצגה נגמרה'. התיישבתי לכמה דקות, לא אהבתי את התחושה והלכתי לישון.

פיציתי על זה בגיחות ביום רביעי, אבל ימי רביעי זה עדיין קצת מוזר, יש שם עוד אנשים קבועים שהם שונים ממה שאני רגיל, קהל קצת אחר, בחור אחר שמריץ את זה ולא ברי.. בקיצור, חסר ריספקט של ימי רביעי.

אוקיי, אז עכשיו על הופעה מס' 12. הייתי בחופש ביום הזה ובאתי במיוחד למרכז בשביל ההופעה. אפילו הבאתי קלידים (של מתן אריה) כדי לבצע גירסא מיוחדת של רן. מתן מלמד בא (יום למחרת חל היום הולדת שלו) והביא בערך 13 אנשים, כשעברנו שולחן האיזור הקודם שבו ישבנו ממש נראה שומם (וגם זחוח, ריק, ועוד מילים). קטע מבאס – לברי לא היה כוח לחבר את הגיטרה ואחר כך את הקלידים, הוא אמר שזה ייקח המון זמן ולא הוגן כלפי שאר האנשים, בקיצור, הייתי צריך לוותר על הקלידים, די מעציב אחרי לסחוב אותם כל הדרך מהבית.

אחרי ארונות-צ'ארלי-רן ניסיתי את 'סקס עם חיות' ששיפצתי טיפה את המילים שלו בזמן הנסיעה לתל אביב. הוא התקבל לא רע, אבל לא הרגשתי כל כך טוב עם כל ההופעה. זה עבד בשני הכיוונים, אני הייתי קצת פחות מרוכז בגלל האכזבה של לוותר על הקלידים, וגם הרגשתי שאנשים פחות הקשיבו לי ממה שאני רגיל. עוד מסמר קטן (אבל חלוד), רציתי לסיים בעוד שיר, תל אביב, אבל ברי אמר לי שזהו, עשיתי 4 והיום עושים עד 4 שירים. בעצם, לגיטימי, כשאנשים טוחנים המון שירים זה די מעצבן ולא רק את האנשים שמחכים לנגן. אבל ביחד עם הנ"ל זה פשוט לא היה משמח.

משהו לזכור: אני צריך לנסות לא לשכוח את הקטע של 'וגם שלכם' בסוף של 'רן'. עוד משהו, בסוף של סקס עם חיות, don't you hide – and LEGALIZE! , שזה מצחיק למי שמכיר את הווי ברדוגו של המקום.

אז זהו, היה כיף לראות את מתן והרבה אנשים זרים, ההופעה עצמה הייתה קצת פחות כיפית מבדרך כלל, אבל זה היה ערב נחמד בכל זאת.

*יוצא לי לנגן מדי פעם גם בימי רביעי אבל אני עוד לא יודע אם להתייחס לזה ביומן הזה – כרגע אני כותב רק על ההופעות של ימי שני.

פלייליסט:
ארונות מטבח
צ'ארלי מארלי
רן
סקס עם חיות