מייק'ס פלייס 4

להופעה הזאת הזמנתי רשמית את הצוות שלי. הגיעו עומרי הקצין, אלון וחברה שלו, ואיתי ובת דודה שלו מארצות הברית. חוץ מזה, הגיע אבי מהחדר (בילוי ראשון שלו בתל אביב לא מול הטלוויזיה) ועידן, אחד האנשים הטובים עלי אדמות. בהתחלה התבאסתי כשלא הצלחתי לארגן שאנשים מהצפון יבואו (לילה, מתן, מיכאל, נועה ודורון) אבל בסוף התגברתי.

הבעייה הייתה שחיכיתי המון זמן לעלות. אותי זה לא ביאס כי אני מודע לזה שאני לא מקומבן שם כמו אנשים אחרים, אבל האנשים שבאו בשבילי טיפה התעצבנו. אחרי קצת הצקות לברי הוא אמר לי שאני אעלה. זה היה על חשבון מישהו, ולא הייתי עושה את זה אבל הייתי בלחץ מהחברים שהמתינו כל כך הרבה. בגלל הלחץ של כל מי שרצה לעלות ברי שאל אם אני יכול לבצע 2 שירים. אמרתי יאללה, ועליתי. ברי התחיל לחבר לי את הגיטרה להגברה וכשניסיתי (לא בהצלחה) לעשות את זה הוא צעק "for chris' sake, man, do it!" – נראה לי שהוא לא מת עליי יותר מדי.

ניגנתי את ארונות מטבח, טוב. אני מרגיש כבר די סבבה עם השירה במיקרופון. רק חבל שהגיטרה הקלאסית נשמעת על הפנים בהגברה. חורקת, אבל אני לא מרגיש טוב עם לנגן באקוסטית. השולחן ישר מולי היה השולחן של הבחור ש"עקפתי" בתור לעלות וחשבתי שהם יזרקו עליי כיסא אבל אפילו הם די צחקו. לפני רן הכרזתי "Ladies and Gentlemen, My Parents!!" הצבעתי לכיוון שולחן בקצה הפאב וחיכיתי למחיאות כפיים (שלא באו) והמשכתי "Could not be here this evening so I brought some of my friends". (בקריאה, זה לא מצחיק. גם בדיבור לא.) הקדמתי את רן בהסבר שמדובר בסיפור אמיתי ועצוב.

רן הלך ממש טוב, אנשים הקשיבו, צחקו ולפי מה שאמרו לי אחר כך אפילו קצת שרו. קטע המעבר (סטייל דיוויד ברוזה) לא כל כך עובר, צריך למצוא איזה משהו שהקהל ירגיש יותר מעורב. בקיצור היה טוב, וצריך לכתוב עוד שירים. התקדמתי די בסדר בחודש.

פלייליסט:

ארונות מטבח

רן