28.2.06

רות. סוף.

זה הלילה האחרון שלי בדירה הזאת, ברחוב רות 4 על 4. היה אתמול ערב ממש כיף עם גנית, והיום ערב ממש כיף במייק'ס, וגם עם גנית וגם עם פיליפ ורוני וויק. ברי עשה לי הרבה יותר מדי כבוד, אבל האמת בצדק, דווקא על החלק הזה של ללוות אנשים אחרים. אני מעדיף את הגישה של ברי לזה, מאשר את הגישה של יום רביעי.

אולי אני אשלים מתישהו עוד.

כרגע פשוט רציתי לכתוב משהו בנקודה הזאת שהיא באמת נקודת מעבר. מחר אני אתעורר בדירה, אלך לעבודה ואחזור אליה עוד פעם בערב כדי לקחת את שארית הדברים לויק. לאן עכשיו...

טוב. מה שלא יהיה, לאט לאט או במהירות, הנה זה בא.

לילה טוב.

26.2.06

עונת מעבר

ביום שישי ההורים שלי קפצו לתל-אביב והוציאו יחד איתי את רוב הדברים מהדירה. השארתי כמה בגדים וכלי נגינה שאני אעביר באופן זמני לבית של ויק והשותפים שלו (אצלהם אני מתנחל כנראה לשבועיים הקרובים). המיטה נשארת בינתיים בכתובתה הנוכחית, עד שתהיה דירה. הבאתי איתי לצפון שקים של חפצים ישנים. חלק מהם הגיעו איתי מהצפון, חלק מהתקופה שגרתי בסבוי. היה שם את הפוסטר של רן (לא זוכר אם אי פעם סיפרתי את הסיפור הזה), הברווז ממיכל, דגל צ'ילה שמצאתי בטיילת בלילה סוער אחד (הוא עף מבית מלון) ולבשתי אותו אחר כך למסיבת סרסורים וזונות (לפני שנה), הנרות ממירב, ספרי הלימוד מאו"פ, פקקי הבירה מאיירין, ועוד מזכרות. הייתה לי מגרה אחת שהפכה לשקית (זמנית) שמכילה חתיכות כאלה של חיים של השנה האחרונה הזאת. דברים שחמקו בין השורות של היומן, ורוב הזמן מתחת לשורות. דברים שמזכירים מפגשים, הופעות, סרטים, סתם דברים שמצאתי, דברים שנתנו לי.
אני עוד לא חושב כל כך על זה, כל הקונספט של לא להיות יותר בדירה הזאת. זה הרגיש טוב לרוקן את הארון מהדברים שלי אבל אני עוד לא קולט בדיוק מה זה אומר. המחשבה שעוד מעט יהיה לי מקום חדש, תחושה של בית, לא לראות את השותפים שלי יותר. זה הולך להיות טוב. אני מחייך.
פנדורה.

23.2.06

שחור ולבן והתפוח של טלי

יום שני שהיה היה כיף עד כמה שאני זוכר. עופרה באה עם חבר שלה, וגם רוני ואסי המתמידים. אני לא זוכר משהו מיוחד. אה כן, גלעד גם בא ו'קם בבוקר' התנגן שוב. ביצועים יפים עם ויקטור. שרתי 'אהבה קצרה' בביצוע די בינוני. ובסוף הערב עלינו לבמה כולנו בשביל 'אמריקן פאי'.
עד כאן נראה לי.
הסיבה שרציתי לכתוב עכשיו היא דווקא אתמול בלילה. אני יכול לספור על אצבעות יד אחת את מספר הפעמים שניגנתי על פסנתר כנף, ולכן כשמתן שלח לי SMS שבו הוא סיפר לי שבמסיבה של טלי לא יהיו הורים או שכנים אבל יהיה פסנתר כנף, לא היה לי ספק שלמייק'ס אני כבר לא אלך. לא שטלי בעצמה היא לא בחורה סופר חמודה (שיצא לי לעשות איתה Breaking The Girl פעמיים במייק'ס) אבל בכל זאת יום רביעי, ועוד ברי אמור היה להנחות אותו. אבל החלטתי לנסוע אליה, לרמת-אביב, ואני שמח שעשיתי את זה. היד כואבת, יש סימנים על האגודל, אבל שום דבר לא כיף כמו כמה שעות של נגינה עם חברים. שיחקנו בלזהות שירים, סתם שרנו שטויות, וגם טלי שרה וניגנה קצת (Fiona Apple וגם שיר מקורי שלה). נועה (תושבת רמת-אביב גאה) הצטרפה אליי ליציאה הזאת. ב-4 הלכתי לישון, עייף אך מרוצה.
זה היה ערב כיפי, וקצת חבל שהיא נוסעת עכשיו לכמה חודשים ואולי תחזור מחוקה מסמים ולא תזכור אותי. נקווה לטוב. ובמהרה גם לי יהיו קלידים ותתחיל תקופה מוזיקלית חדשה.

20.2.06

שבוע טוב

אני חייב להשלים פה מתישהו למה יום רביעי היה מעצבן וגם מאוד מצחיק.
מתישהו.
בינתיים,
זה היה שבוע טוב עם יעל, אסי האדום וקוקי, אבל גם הוא נגמר.
בעצם, זה כל מה שיש לי להגיד גם על זה עכשיו.
בוקר טוב.

14.2.06

ערב טוב

אתמול היה ערב פשוט טוב במייק'ס. מההתחלה ועד הסוף. עם טו בשבת וחג אהבה. חייך אל העולם והוא יחייך אליך חזרה? לפעמים כן. לפעמים אם תחייך אליו הוא יבוא ויבעט בך. אבל הפעם אני בוודאות בחלק של החיוך חזרה.
הרבה חברים, שני שולחנות פלוס. פיליפ בא ונשאר לישון אצלי. לפני מייק'ס הלכנו לגנית (וגם בת דודה שלה אורטל הייתה אצלה) וראינו קצת החלקה על הקרח באולימפיאדה באיטליה. מבחינת הבמה ההופעות היו כיפיות, עם ויקטור, עם עדי ובעיקר עם גנית, היה חשמל באוויר. אבל מכל הערב השיר הכי טוב ששמעתי היה Sacrifice, בביצוע המקורי.
לצערי יעל לא שרה איתי נאנסי סינטרה אפילו שהמגפיים היו כבר מוכנות לדרוך עליי. פעם הבאה אז.
מאחר וסופית נכנסתי לקבע, החלטתי לפנק ולקנות צ'יפס לכל הפאב. הצלחת הייתה על השולחן שלנו אבל משום מה רוב הפאב לא ניגש, ויושבי השולחן נאלצו לחסל אותה לבד. קבע.
גיא הנחה את הערב. מפריע לי שאני כל כך הרבה זמן על הבמה. אולי אני אתחיל לעשות פחות שירים שאני מלווה בהם. למרות שזה חלק מאוד כיפי מהערב. כשברי מנחה הדינמיקה הזאת עובדת טוב, אבל עם גיא אני כל הזמן מקבל תחושה שאני תופס יותר מדי זמן של אחרים.
אה כן, יואש הפתיע אותי לגמרי עם השיר שהוא רצה שאני אלווה אותו בו: "כבר לילה" ("בואי נישאר") מהאלבום הראשון של גידי גוב. בזמן שניסינו לנגן את השיר על הבאר אחת המלצריות התחילה להציע שירי מתי כספי ו'מאחורי הצלילים'. אז מאחורי כל הבלוז הזה מסתתרים חובבי מתי כספי.
בסוף סוף הערב עוד ישבתי עם פיליפ בארומה (אני זונת ארומה? רק שבוע שעבר ישבתי שם עם שירי) וחזרנו לדירה בשעות ההולכות וגדלות לקראת הבוקר.
וכבר כתבתי שזה היה ערב מאוד טוב. אבל באמת שכזה הוא היה.

9.2.06

תיבת פנדורה

אם אתם מתכוונים ללכת רק לאתר אחד השנה, תלכו לאתר הזה: http://www.pandora.com
רדיו זורם בהתאמה אישית לפי מה שאתם אוהבים.

התחנה שלי: http://www.pandora.com/?sc=sh6774497

That Said,

נגמר השבוע, ואני עדיין לא מוצא יותר מדי רצון לכתוב על דברים שהיו, טובים כפחות טובים. אבל ממש לא נורא. אתמול בכל מקרה היה די כיף. יותר אחרי מייק'ס מאשר במייק'ס עצמו - בסוף הערב המאבטח (שאני לא זוכר את שמו, אבל הוא איש מבוגר ומקסים) לקח אותי, את שירי ואת שתי האחיות המלצריות טרמפ לאזורנו. אני ושירי המשכנו לארומה במורד דיזנגוף וזאת הייתה שעה וקצת מהנות מאוד. השיחה עם שירי הוסיפה לי הרבה על העבר של מייק'ס, וגם שפכה יותר אור על ההווה.

בעוד כמה שעות יש מסיבה שאולי אני אלך אליה. יהיה מוזר, אני חושב.

לא עניינו של אף אחד.

לילה טוב

7.2.06

כמעט דף חדש

אני נשאר יותר בתל-אביב. כמעט כל יום. בפאזה הנוכחית, הנסיעות מעייפות אותי ולא שוות את המאמץ. חוץ מזה, העבודה מאתגרת ודורשת יותר מתמיד, ואני רוצה לתת את מה שאני יכול. אז אני נשאר יותר.
יש לי לספר על יום רביעי שהיה (לא משהו) ועל יום שני שהיה (משהו), על שירי והצילומים, ועל מגנוס והפגישה אחרי תקופה ארוכה, ועל רוני השכנה שנשארת ועל שחר הלא-שכנה שטסה לתאילנד עוד מעט, ועל רותם גם. אה כן, ועל יעל-ג'ו שאיתה גנבתי את הקורבן של עדי אלטשולר שלא הייתה (יענו Sacrifice). לא על הכל יש הרבה לספר. אבל גם את מה שיש אני לא אכתוב, לפחות לא עכשיו. אין לי כוח.
מה שכן, איזה שני דברים שרציתי כן לכתוב.
דבר ראשון בקשר ליואב האמריקאי. לפעמים אני הולך ברחובות תל-אביב בשעות ערב או לילה ואני מתגעגע. חבל לי שאני לא יכול פשוט לשלוח SMS כמו בתקופה הקצרה והטובה ההיא, שבה יכולתי סתם לקפוץ לבקר או שהיינו הולכים לשתות או לאכול. כמו חברים ביסודי, שאתה בא אליהם הביתה לשחק במגאסון ונשאר בשביל לאכול צהריים. זאת הייתה תקופה כיפית (זאת עם יואב, לא זאת עם המגאסון). והמחשבה הזאת על יואב קופצת יותר פעמים ממה שהייתי מצפה. אני חושב שהוא לא קורא פה כבר הרבה זמן, אבל אני עדיין אשלח לו איחולי הצלחה, מכאן לשם.
ודבר אחר שנזכרתי בו. הרבה דברים קטנים קורים כשאתה הולך ברחוב בלילה בתל-אביב (ואולי בכל מקום אחר גם, אבל אני מדבר על אלה שקורים לי). וחלק מהם הייתי רוצה לשמור, רגעים כאלה. אז אני אולי אכתוב אותם פה.
לא כל הדרכים מובילות למייק'ס. אבל יש שתיים לפחות שכן, ואלה השתיים שאני הולך בהן. דרך אחת היא בקו די ישר על רחוב פרישמן עד הים, ומשם שמאלה לאורך הטיילת עד מייק'ס. דרך אחרת שאימצתי לעצמי לפני חצי שנה בערך היא ללכת על רחוב פינסקר מכיכר דיזנגוף ועד הפינה עם בוגרשוב, ומשם למטה אל הטיילת ושמאלה למייק'ס. לא זוכר למה התחלתי ללכת בדרך השנייה הזאת, היא כנראה נראתה לי יותר מעניינת. אני לא בטוח אם היא יותר קצרה.
אני חושב שזה היה ביום רביעי שעבר, החלטתי ללכת על פרישמן, סתם כי הרבה זמן לא עברתי שם. רחוב פרישמן באמת פחות מעניין מפינסקר-בוגרשוב. שם יש בתי קפה וחנויות ואנשים. בפרישמן יש רק בתים וחושך (יחסי) וכמה גלריות אומנות סגורות לסוף היום. אבל הלכתי על פרישמן בכל מקרה, גם למייק'ס וגם בחזרה. ובדרך חזרה, באמצע רחוב פרישמן פתאום נזכרתי בשני דברים מיוחדים שקרו לי דווקא על הרחוב החשוך והפחות מעניין הזה. אחד מהם היה לפני הרבה זמן. הלכתי הביתה (טייס אוטומטי) ופתאום נעצרתי כששמעתי קול של אישה מאחד מהחלונות. זה היה קול שאי אפשר היה לטעות מה גורם לו. לא שמעתי צד שני בסיפור ונשאר לי רק הדימיון כדי להשלים אם העונג היה הדדי או אישי, חד-מיני או לא. אבל יותר מהכל זה היה מרגש סתם ללכת על רחוב ופתאום לשמוע אינטימיות לא עצורה, אולי בכוונה אולי בטעות, מחלון. וחשבתי על הדיירת או המבקרת הזאת, ועל שכנים. ועכשיו כשאני כותב אני נזכר גם במשהו שגלעד אמר לי פעם, על המרדף שלנו אחרי הרגע הזה שבו באמת כלום לא משנה ויש רק אותנו וכל המסביב נעלם. אני זוכר שעמדתי וחייכתי במשך דקה של שקט, ואז הלכתי.
דבר אחר פחות מיוחד שקרה לי גם על פרישמן. מישהי חלקה איתי את הרחוב, אני חושב שהייתה לה גם גיטרה. הלכנו זה מאחורי זו והתחלנו לדבר. היא הייתה גרמניה ולא יהודיה (קונספט) וביקרה בכל מיני אתרי קודש בארץ. השיחה הייתה די נורמלית ואז בסוף היא פתאום התחילה לשלוף חוברות על ישו ועל נצרות והשתמשה כמה פעמים בביטוי Our Lord Jesus Christ או Savior (אם אני זוכר נכון). בכל מקרה, לקחתי את החומר, לא זוכר לאן הוא הגיע. היא הלכה לדרכה. זאת לא המיסיונרית שהתכוונתי אליה בתפילות, אם היו תפילות.
זהו. אולי יהיו עוד טקסטים על העבר מתישהו. העתיד מגיע בקרוב. החל מיום ראשון אני איש קבע, והחל מהראשון למרץ אני אדם שמקבל משכורת בעלת ארבע ספרות. חבר בצוות שלי ציטט מישהו: אי אפשר לקנות אהבה, אבל אפשר לשכור אותה. לא שאני אלך לזונות אבל היי, אם להאמין לכתוב (בשירותים במקומות ציבוריים), הן כולן זונות.
ערב טוב.
נכון להיום הזמנתם *כרטיסים* לסרט ^ג'ון טרבולטה בתחתונים^ בקולנוע ~פרישמן בלונדון~