מייק'ס פלייס 51 - יסמין

להופעה הזו באתי עם רוני, שאספתי אותו מהאכסניה שלו מבעוד מועד. כשהגענו ברי כבר חימם את הקהל עם הקאברים האהודים ל – American Pie ול – Got Till It's Gone. מול הבמה רקדה בהתלהבות קבוצת ילידי חו"ל, חברים של דניאל, אחת המלצריות החדשות. פגשתי אותה לפני חודש בערך כשבאתי למייק'ס ביום ראשון (זה היה שבוע שבו ביליתי כמעט כל יום במייק'ס).

אגב, אחת המלצריות הותיקות – יסמין – עזבה את הארץ לפני שבועיים בערך, לטובת קנדה והחבר שלה משם. היא אמרה לי פעם שהשיר "ג'סי" של ג'ואן באז (במקור של ג'ניס איאן, ותודה לענבל שהכירה לי) הוא השיר הכי אהוב עליה. הצעתי לעשות לה דיסק עם השיר, והיא אמרה שהיא תשמח. קצת לפני שהיא נסעה, ישבתי והרכבתי את הדיסק הכי מושקע שצרבתי בחיים שלי. לקח לי בערך 5 שעות לבחור ולסדר את השירים. היה שם קצת טריפ הופ (אם ככה קוראים לזה) של Massive Attack, Thievery Corporation ו – Portishead אבל היה לי גם שירים עצובים ומדהימים באמת – A Case of You ו – This Flight Tonight של Joni Mitchell. חוץ מזה היו כמה שירים של ה – Eels שהם הלהקה התורנית שאני גנוב עליה נכון לעכשיו, אחד האהובים עליי של Queen – Sail Away Sweet Sister. סוגר את הדיסק "מישאלה" של אחינועם ניני.

את הדיסק הבאתי למייק'ס ביום הזיכרון אחרי הצהריים, כשיסמין לא הייתה. קיוויתי לתת אותו לאחת המלצריות האחרות, אבל הן לא היו אז הבאתי אותו לריק, הברמן שחום העור (מאוד) רכוב הרולרבליידס. הייתה לי תחושה שהוא יזרוק אותו מאחורי הבאר ויסמין לעולם לא תקבל אותו. אבל הנחתי ל"גורל" לעשות את שלו. כנראה שמלמעלה חושבים לטובתי כי אחרי כמה זמן אמרו לי תודה בשמה על הדיסק. וזה סוף סיפור הדיסק.

בגלל שחשבתי על כמה דברים מצחיקים שקשורים לשירים של אביב גפן החלטתי שזאת תהיה הופעה שמוקדשת לו. חוץ מזה, זה היה גם היומולדת של טוני, שחולה עליו עד לרמה של יוני בלוך, לכל המבינים. אז היו כל מיני בדיחות על שירים של אביב שממש אין לי כוח לרשום עכשיו.

סך הכל, היה לי ערב נחמד. הכרתי גם שתי בנות חמודות – אחיות – נינה ואיירין. יש לי תחושה שזאת היכרות משמעותית. האם אני נביא? לא. אני פשוט כותב, כרגיל, בערך שבוע וחצי אחרי ההופעה.

לטוני לעומת זאת היה ערב לא נחמד. הוא רב עם ברי לגבי מספר השירים, משהו שקורה לא מעט. אני זוכר טוב איך החלטתי לא לבקש יותר לשיר עוד שיר, מהבמה, משהו שנורא מעצבן את ברי. הייתה לו גם איזו היתקלות עם אלון "אהבה", לא ראיתי את זה אבל אלון סיפר לי כמה ימים אחרי. בכל אופן, טוני, לא תמיד הבחור הכי יציב בארץ, הבטיח לי שזאת הפעם האחרונה שהוא בא לשם, הוא נעלב, נמאס לו ומעכשיו הוא יעשה את ההופעות שלו במקום אחר. טוני – בהצלחה.

פלייליסט:
קקי כבד
רן
עכשיו קוף

מייק'ס פלייס 50 - הזולה

את ההופעה הזאת התחלתי בשיר בשביל רוני – כמו שאני אומר הרבה פעמים ביומן, מגיע לו. זה שיר שאני אוהב וניסיתי ככל יכולתי לבצע אותו טוב. זה לא שהוא קשה – אבל אני מנסה ליישם את הטיפ מהשבוע שעבר – לתת אותה אנרגיה כמו בשירים שלי. נראה לי שזה יצא בסדר כי אנשים לא איבדו אותי לגמרי בתשומת לב. למרות זאת, השתפנתי ולא חזרתי על הפיזמון יותר מדי, וגם דילגתי על קטעי סולו. רוני היה אסיר תודה.

הערב היה לחוץ וברי אמר לי שיש לי 4 שירים – החלטתי להמיר שיר אחד ב – boolcrap שרציתי לדבר עליו – שירותי מוניות אלטרנטיביים (מוניתוכי, חירמונית, חירבונית, והפייבוריט שלי מוניטין. שכחתי לדבר על אלמונית.). הכל כחלק מהמאמצים שלי לגעת מעט בתחום של סטנד-אפ. אני רוצה לעשות את זה רציני יותר מתישהו (בעצם הפוך – מצחיק יותר). אפילו כתבתי חומר לשתי הופעות שעשיתי בפאב קטן בקריות ("סוף הדרך", חוות הסוסים כמובן) אבל לא ניסיתי את זה מאז. : ) אני חייב לחייך כי מאיך שכתבתי את זה זה נשמע נורא טראומטי.

נזכרתי במשהו מצחיק שהיה באחת ההופעות האחרונות. אחרי השיר 'עכשיו קוף' מישהי שאלה (ברוח ימי הולדת) בן כמה סבא שלי. חשבתי טיפה ועניתי שדי הפסקנו לספור, אם היא מבינה למה אני מתכוון.

בסוף הערב עשינו זולת מייק'ס קטנה בחוץ – משהו שהופך למנהג בתקופה האחרונה. קבועי מייק'ס פלייס ונוספים מסתובבים בחוץ בסוף ההופעות like they own the place. מאגניבים שכמותנו. אולי הגורמת העיקרית למנהג הזה היא הילה, בחורה שהפכה לרגולרית לא קטנה – ואוהבת להמשיך את החיזיון המוזיקלי אל תוך הלילה. מצטער על הניסוח, לא יודע מה עובר עליי. שם בזולה גילינו (רוני ואני) שרותם, קבועה שכבודה במקומו מונח, היא חובבת פרוג/פאוור מטאל – מה שאומר שאי אפשר היה בלי ניסיון כושל לנגן חלקים נבחרים (ונזכרים) ממטרופוליס II (רק כמה קטעים מהזיכרון) וגם חלקים קטנים של סימפוני-איקס. היה נחמד, וכואב באצבעות. התפזרנו בקול שמחה ורותם הקפיצה אותי עד הרחוב שלי.

לילה טוב לכולם.

אה כן, הפעם בפינת "אחי, מי האנשים האלה?", חוזרת אלינו הדס שכבר הייתה בפינה זו (google for it). בהופעתה הקודמת בפינה הופתענו לגלות שהיא בכלל הייתה שותפה של סער ולא חברה שלו. והפעם, הפתעה – גם הבחור שאיתו היא באה הרבה (יחסית) בזמן האחרון – הוא לא חבר שלה – אלא יותר כמו ידיד קרוב. וגם, היא בת 32. מה שסופית מקפיץ את ממוצע גיל החברים שלי ל - 25+. לא שזה חשוב, פשוט אין על הילדה הזאת 32 בשיט. כבוד ועוצמה לכולם. אני בורח.

פלייליסט:
איפה הילד – גלגל את החלום
ארונות מטבח

עכשיו קוף

מייק'ס פלייס 49 - B-Sides

לפני ההופעה קפצתי לבית/מחסן של גלעד ועשיתי לו הרצאה שלמה על מחשבים – משהו שהוא מתעסק בו יותר ממה שאפשר היה לחשוב. אחר כך במייק'ס נפגשתי עם רוני (המתופף המלכותי) ועם עוזי (הסאונדמן המלכותי) שמגיע קצת פחות בזמן האחרון.

בכל מקרה, רציתי הופעה קצת מיוחדת אז החלטתי לעשות שירים שבדרך כלל אני לא עושה. "בלדה רוסית" הוא שיר שכתבתי בתחילת "דרכי" המוזיקלית והוא מבטא כעסים על קשיי הקליטה שלי בארץ. כנראה. "צ'ארלי מארלי" הוא שיר באנגלית על בנו הממזר של בוב מארלי – שרתי אותו הרבה עד שהמרתי את דתי לראסטאפארי. יום שני (מופיע ביומן בעיקר כ"תל אביב?") הוא אחד השירים הרציניים היחידים שיצאו לי בשנתיים שלוש האחרונות. כתבתי אותו בשביל הופעה מס' 6, בפעם הראשונה שהלכתי למייק'ס לבד לגמרי (טוב, חוץ מהפעם הראשונה באמת).

הרעיון יצא טוב, אנשים שרגילים לשמוע את השירים הקבועים העריכו וגם אני נהנתי מהגיוון. בסיבוב השני עשיתי את השירים שקנו את המעמד שלי (כן כן, אתם יודעים, כולם סוגדים לי והמלצריות נותנות לי אחוזים מהטיפים בסוף הערב). בין לבין, עשיתי טובה, no pun intented, לבחור חביב שמגיע הרבה למייק'ס – אורי. אורי תמיד רצה לשיר על הבמה אבל הוא לא זוכר טוב מילים לשירים. הפעם הוא ממש התאמץ וכתב את המילים של 'גוליאת' של כוורת על דף וביקש ממני לעלות איתו. בכל זאת עלינו למרות הכל והיה ממש נחמד.

לסיום, חשוב לי לזכור טיפ שנתן לי גלעד בשיחה אחרי ההופעה. הוא הפנה את תשומת לבי לזה שכשאני עושה שירים שאני פחות.. בטוח בהם (למשל קאוורים, או את השיר הרציני הבודד) אני לא נותן את אותן אנרגיות כמו בשירים הקבועים – ולכן אני מאבד את הקהל. אני צריך לעבוד על לתת לכל השירים את אותה אנרגיה, וככה גם הקהל נשאר בתוך זה. אולי לא ניסחתי את זה הכי ברור כרגע, אבל העיקר שהבנתי את עצמי.

פלייליסט:

b-sides:
בלדה רוסית
צ'ארלי מארלי
יום שני (תל-אביב?)

גוליאת (עם אורי)

a-sides:
עכשיו קוף

רן

מייק'ס פלייס 48 - ממנטו

האמת הקשה היא שאני כותב על ההופעה הזאת שלושה שבועות אחרי שהיא התקיימה. אני לא זוכר ממנה כלום. בדקתי ביומן/לוח שנה שלי ואני לא רואה שום דבר אחר שעשיתי אז כנראה שהייתי שם. אבל אני לא זוכר שום דבר ממה שקרה בה.

אולי זאת הייתה ההופעה שבה מתן מלמד בא עם חברים מהצבא (שאת רובם לא הכרתי כל כך) וגם אריק ושני היו שם. אבל אני לא בטוח – יש סיכוי שזה דווקא היה באחד מימי רביעי האחרונים, אלו שאני לא כותב עליהם לעולם, הס מלהזכיר.

בקיצור, ילדים, צבעו את כל הזכרונות של פרנקי, ורק את יום שני, ה – 09 למאי 2005 השאירו בלבן.

פלייליסט:
לא יודע

מייק'ס פלייס 47 - גילויים וגגות

גם הפעם הכתיבה התעכבה, אבל רק בשבוע. אז לפני שאני אתחיל, אנקדוטת מייק'ס כללית, במסגרת פינת "מי האנשים האלה שאתה רואה כל שבוע". סער, אחד מהקבועים בפוקדי מייק'ס פלייס מתהדר באח ושמו עידו – זה שמגיע תמיד בליווי נרגילה, שלושתם עושים הרבה שמח. רק שהדס, השותפה לשעבר של סער, גילתה לי שעידו בכלל לא אח שלו – הם פשוט אוהבים להגיד את זה כי זה מצחיק אותם.

ובמסגרת אותה הפינה, הדס עברה דירה בינתיים לצפון תל אביב (אני חושב שהיא גרה עם סער באזור פינסקר קודם) ועובדת משמרות לילה ב AMPM (אמפם) על בן יהודה – זו הסיבה שבקושי רואים אותה במייק'ס. אבל אני מנסה לבקר אותה מדי פעם אחרי שאני יוצא משם.

והנה עוד משהו שקרה. לפני כמה שבועות היה ליל הסדר, ובערב שלפניו גלעד עשה הופעה על הגג של הבית שלו. נשארתי בשביל זה במיוחד (זה היה בסופ"ש) וזה היה כל כך כל כך שווה את זה. כשהגעתי, בעיקר המשפחה של גלעד התאספה שם. לאט לאט הצטברו אנשי מייק'ס פלייס למופת: קודם כל אפרת, אחריה הדס, אחר כך ברדוגו ושחר הגיעו. לבסוף גם יואב ועדי הצטרפו. ממש משפחת מייק'ס. ההופעה הייתה אדירה, גלעד באמת יוצר מיוחד – כל כך הרבה שירים יפים ומרגשים. היה לי גם את הכבוד לבצע יחד איתו את 'קם בבוקר', כיף כרגיל. אחרי ההופעה פלשנו לבית של חבר של גלעד שהיה לו פסנתר, ויצא לי וליואב לנגן קצת ב – 4 ידיים. מיותר לציין שזה היה מאוד מגרה. (כן. הייתי צריך לכתוב את השטות הזאת.)

ועכשיו אני אקפוץ להופעה של יום שני. אין הרבה מה לספר. רציתי שההופעה תהיה מיוחדת מעט (וחוץ מזה היה לי כאב גרון והתחלתי לאבד את הקול) אז כתבתי קצת בדיחות לא מצחיקות, מעין סטנד אפ כושל. בכלליות, הצעתי להחליף את הפועלים הזרים בפועלים גזרים (וראיינתי שני גזרים שרכשתי בדרך), הזכרתי את המימונה, ופתחתי פינת FAQ במסגרתה השאלה הייתה "מה זה אדום?" והתשובה... "צבע". מוזר, זה נורא הצחיק אותי באותו תאריך.

באמת לא מצליח לזכור יותר מדי. היה כיף וכיף שהיה. כשעליתי ל"קם בבוקר" עם גלעד, גלעד ציין את ה"פגרה" שהייתי בה, ואמר (חמוד) שהוא נורא התגעגע לזה. הוצאתי את כל הקול שעוד נשאר לי על הצעקות בשיר. היה אחלה ביצוע – והקול חזר אחרי 5 ימים.

פלייליסט משוער:
ארונות מטבח
עכשיו קוף
רן