תודה

בגלל איזה פאק-אפ מצדי לגבי הרישום לסמסטר הבא של האוניברסיטה הפתוחה נוצר מצב עצוב שבו יצא הרבה יותר כסף ממה שנכנס. הבנתי שהמצב רע כשקפצתי להתעדכן במצב החשבון שלי באינטרנט. אבל מאוחר יותר בערב, כשהגעתי למייק'ס ורציתי להוציא כסף מהכספומט גיליתי שהמצב רע יותר משחשבתי. לא יכולתי להוציא כסף בכלל, המכונה לא נתנה לי, מה שאומר שפשוט לא היה לי כסף לחזור הביתה. כשהבנתי את זה הרגשתי פיזית שנפלו פניי. זאת אומרת לא הרגשתי דגדוגים באזור הפנים או משהו, אבל התחושה הייתה מאוד חזקה.

אני חושב שזה קרה לי פעם, מצב דומה לזה, לפני הרבה זמן.

בכל מקרה, איריס (סקופ) ודן (סקופ/ברדוגו/100 שנה אחורה) אמרו לי שלום אבל אני בכלל לא הקשבתי להם. יצאתי החוצה בשביל לחשוב מה אני עושה. זה לא שחשבתי שאני לא אסתדר לגבי הערב הזה ספציפית, אבל הייתי מוטרד מהמצב שלי לימים הקרובים. עשיתי טלפון להורים והכנתי אותם לזה שאני אצטרך כסף, פעם ראשונה או שנייה שאני מבקש כסף מההורים מאז שאני בקבע. דיברתי עם עדי, בזמן שהוא אוסף את הטיפים ללהקת יוד, והוא אמר לא לדאוג ושהוא יעזור לי הערב. חזרתי פנימה ואמרתי שלום שוב לאיריס ודן, הסברתי להם למה קודם הייתי קצת באוויר בזמן שהם אמרו לי שלום. דן ישר קפץ והיה פחות או יותר מוכן לכתוב צ'ק. אמרתי לו שזה בסדר ותודה.

הצטרף עוד אדם מוכר, יואב, כן כן יואב ארז, כן כן חזר מניו יורק. אפילו הספיק להיות ביום שני האחרון. מי זוכר שפעם הייתי כותב על כל שבוע. במצב כזה החזרה שלו לא הייתה חומקת מהיומן בצורה כזאת. אבל היו לי דברים על הראש, ודברים על הלב והנשמה. בכל מקרה, ממש כמו בימים טובים, יואב פשוט היה שם וישבנו בחוץ ודיברנו על נגני אם פי 3 ושאר דברים שיואב מבין בהם הרבה ואני מקשיב. הצגתי לראווה את הנגן החדש שקניתי, ממש ללא קשר למצב הכספי הנוכחי (באמת! זה יורד מהאשראי בכלל! וזול), 30 ג'יגה של קריאייטיב. והנה מגיעה גם נטלי, גברת דוטן. אז נטלי לקחה אותי טרמפ הביתה ויואב עוד דחף לי שטר של 100. בקיצור הרגשתי מאוד "cared for".


זהו. התחושה שרציתי להעביר זה שהייתי בנקודה קשה, ומיד קפצו אנשים שרצו לעזור, ועזרו. יום למחרת ואנשים יקרים נוספים, לא קשורים כל כך למייק'ס, הציעו לעזור וגם עזרו מאוד. בקיצור תודה. יום אחד אני אהיה ממש עשיר. לא שזה משנה.

לילה טוב.

לא יתחילו בלעדינו, תשעה באב

רציתי לכתוב פוסט על חוויה מוזרה שהייתה לי, כשהלכתי למייק'ס בתשעה באב, שנפל ביום שני. מאז עבר הרבה זמן ולא נשאר הרבה מהכוונה המקורית, אבל את הדרפט כבר יצרתי אז עכשיו אני ממלא קצת.

בזכות הפייסבוק (לכל מיני אנשי מייק'ס יש שם נוכחות מרשימה) הבנתי שמייק'ס יהיה פתוח אבל לא יהיה ערב במה פתוחה, וכמו שדייב-עיר-תחתית כתב "לא תהיה מוזיקה". לא ידעתי בדיוק מה זה אומר. אבל בסופו של דבר הגעתי לשם בכל זאת, אפילו שבטלפון כשאנשי מייק'ס שאלו אותי אם יש משהו אמרתי להם שכנראה שלא יהיה כלום. הייתה איזו יוזמה של הברמן עדי להביא קבוצה של אנשים עם גיטרות אבל לא עלה בידו להוציא לפועל את הכפירה הקולקטיבית הזו. וככה יצא שהגעתי לשם באמת לבד ולא מצפה לאיש. וזה היה מאוד מאוד מוזר - והנה למה.

המקום היה מלא לחלוטין, אנשים ישבו בכל מקום פנוי, בפנים ובחוץ. על הבמה לא היה כלום, אבל גם לא הייתה מוזיקת רקע - שום מוזיקה. זה מה שעיר-תחתית התכוונן, לא תהיה מוזיקה, אבל המקום פתוח. כמובן שזה היה מוזר שיום שני ואין את כל מי שצריך להיות שם עם החולצות והגיטרות, אבל הרבה יותר מוזר היה מעין רחש, זמזמום שנדמה היה לי שעומד באוויר. כאילו כל המגברים הודלקו ושומעים מעט חשמל סטטי ובעוד רגע תתחיל המוזיקה. בכלל זה הרגיש לי בגלל כל הרחש של האנשים והאווירה, כאילו הכל נמצא באיזו ציפייה למשהו שיתחיל. זה היה מוזר נורא. אני שתיתי את הגינס שלי בשקט. עד שבסופו של דבר כן באו כמה שאני מכיר: רוני ואולגה, ואחר כך צביקה. ישבנו ביחד. לרגע לא הייתי בטוח בזמן שכתבתי אם זה היה באותו הערב אבל מיד נזכרתי בעובדה מסייעת. ישבנו בחדר ה'ראשי' ועדיין הצלחנו לנהל שיחה בלי צעקות, מה שאומר שוודאי שלא היתה מוזיקה.

זהו לגבי התשעה באב.

לילה טוב.