תודה

בגלל איזה פאק-אפ מצדי לגבי הרישום לסמסטר הבא של האוניברסיטה הפתוחה נוצר מצב עצוב שבו יצא הרבה יותר כסף ממה שנכנס. הבנתי שהמצב רע כשקפצתי להתעדכן במצב החשבון שלי באינטרנט. אבל מאוחר יותר בערב, כשהגעתי למייק'ס ורציתי להוציא כסף מהכספומט גיליתי שהמצב רע יותר משחשבתי. לא יכולתי להוציא כסף בכלל, המכונה לא נתנה לי, מה שאומר שפשוט לא היה לי כסף לחזור הביתה. כשהבנתי את זה הרגשתי פיזית שנפלו פניי. זאת אומרת לא הרגשתי דגדוגים באזור הפנים או משהו, אבל התחושה הייתה מאוד חזקה.

אני חושב שזה קרה לי פעם, מצב דומה לזה, לפני הרבה זמן.

בכל מקרה, איריס (סקופ) ודן (סקופ/ברדוגו/100 שנה אחורה) אמרו לי שלום אבל אני בכלל לא הקשבתי להם. יצאתי החוצה בשביל לחשוב מה אני עושה. זה לא שחשבתי שאני לא אסתדר לגבי הערב הזה ספציפית, אבל הייתי מוטרד מהמצב שלי לימים הקרובים. עשיתי טלפון להורים והכנתי אותם לזה שאני אצטרך כסף, פעם ראשונה או שנייה שאני מבקש כסף מההורים מאז שאני בקבע. דיברתי עם עדי, בזמן שהוא אוסף את הטיפים ללהקת יוד, והוא אמר לא לדאוג ושהוא יעזור לי הערב. חזרתי פנימה ואמרתי שלום שוב לאיריס ודן, הסברתי להם למה קודם הייתי קצת באוויר בזמן שהם אמרו לי שלום. דן ישר קפץ והיה פחות או יותר מוכן לכתוב צ'ק. אמרתי לו שזה בסדר ותודה.

הצטרף עוד אדם מוכר, יואב, כן כן יואב ארז, כן כן חזר מניו יורק. אפילו הספיק להיות ביום שני האחרון. מי זוכר שפעם הייתי כותב על כל שבוע. במצב כזה החזרה שלו לא הייתה חומקת מהיומן בצורה כזאת. אבל היו לי דברים על הראש, ודברים על הלב והנשמה. בכל מקרה, ממש כמו בימים טובים, יואב פשוט היה שם וישבנו בחוץ ודיברנו על נגני אם פי 3 ושאר דברים שיואב מבין בהם הרבה ואני מקשיב. הצגתי לראווה את הנגן החדש שקניתי, ממש ללא קשר למצב הכספי הנוכחי (באמת! זה יורד מהאשראי בכלל! וזול), 30 ג'יגה של קריאייטיב. והנה מגיעה גם נטלי, גברת דוטן. אז נטלי לקחה אותי טרמפ הביתה ויואב עוד דחף לי שטר של 100. בקיצור הרגשתי מאוד "cared for".


זהו. התחושה שרציתי להעביר זה שהייתי בנקודה קשה, ומיד קפצו אנשים שרצו לעזור, ועזרו. יום למחרת ואנשים יקרים נוספים, לא קשורים כל כך למייק'ס, הציעו לעזור וגם עזרו מאוד. בקיצור תודה. יום אחד אני אהיה ממש עשיר. לא שזה משנה.

לילה טוב.