לא יתחילו בלעדינו, תשעה באב

רציתי לכתוב פוסט על חוויה מוזרה שהייתה לי, כשהלכתי למייק'ס בתשעה באב, שנפל ביום שני. מאז עבר הרבה זמן ולא נשאר הרבה מהכוונה המקורית, אבל את הדרפט כבר יצרתי אז עכשיו אני ממלא קצת.

בזכות הפייסבוק (לכל מיני אנשי מייק'ס יש שם נוכחות מרשימה) הבנתי שמייק'ס יהיה פתוח אבל לא יהיה ערב במה פתוחה, וכמו שדייב-עיר-תחתית כתב "לא תהיה מוזיקה". לא ידעתי בדיוק מה זה אומר. אבל בסופו של דבר הגעתי לשם בכל זאת, אפילו שבטלפון כשאנשי מייק'ס שאלו אותי אם יש משהו אמרתי להם שכנראה שלא יהיה כלום. הייתה איזו יוזמה של הברמן עדי להביא קבוצה של אנשים עם גיטרות אבל לא עלה בידו להוציא לפועל את הכפירה הקולקטיבית הזו. וככה יצא שהגעתי לשם באמת לבד ולא מצפה לאיש. וזה היה מאוד מאוד מוזר - והנה למה.

המקום היה מלא לחלוטין, אנשים ישבו בכל מקום פנוי, בפנים ובחוץ. על הבמה לא היה כלום, אבל גם לא הייתה מוזיקת רקע - שום מוזיקה. זה מה שעיר-תחתית התכוונן, לא תהיה מוזיקה, אבל המקום פתוח. כמובן שזה היה מוזר שיום שני ואין את כל מי שצריך להיות שם עם החולצות והגיטרות, אבל הרבה יותר מוזר היה מעין רחש, זמזמום שנדמה היה לי שעומד באוויר. כאילו כל המגברים הודלקו ושומעים מעט חשמל סטטי ובעוד רגע תתחיל המוזיקה. בכלל זה הרגיש לי בגלל כל הרחש של האנשים והאווירה, כאילו הכל נמצא באיזו ציפייה למשהו שיתחיל. זה היה מוזר נורא. אני שתיתי את הגינס שלי בשקט. עד שבסופו של דבר כן באו כמה שאני מכיר: רוני ואולגה, ואחר כך צביקה. ישבנו ביחד. לרגע לא הייתי בטוח בזמן שכתבתי אם זה היה באותו הערב אבל מיד נזכרתי בעובדה מסייעת. ישבנו בחדר ה'ראשי' ועדיין הצלחנו לנהל שיחה בלי צעקות, מה שאומר שוודאי שלא היתה מוזיקה.

זהו לגבי התשעה באב.

לילה טוב.