מייק'ס פלייס 60 - Your Last (Mon)day

ביום רביעי אחד, אני חושב שזה היום רביעי שלפני ההופעה הזאת, גלעד הגיע למייק'ס. לא ראיתי אותו המון זמן לפני זה, ופתאום שם הוא היה. כמובן, לא סתם בלי שום סיבה. עדי (ארז) עבדה בחריצות על לצלם במצלמת וידאו את כל החברים של יואב, שיגידו לו דברי פרידה לקראת הנסיעה שלו לאמריקה (מנצ'סטר, פנסילבניה) ממש בקרוב. חמודה. אני הצטלמתי כמה שעות לפני אותו ערב (רביעי), ואפילו טרחתי לעשות קעקוע זהה לזה של יואב על היד. רציתי לעשות אותו על התחת (מותר להגיד את זה?) אבל בסוף ויתרתי על זה.

בכל מקרה, גלעד בא, מלווה בחן, בחורה ג'ינג'ית ומתולתלת שפעם הייתה ג'ינג'ית ומתולתלת יותר, זאת אומרת היא עדיין ג'ינג'ית ומתולתלת אבל יש לה ממש קצת שיער. גלעד, אחרי שהצטלם, אפילו עלה להופיע, ושר שירים "מהאלבום החדש" ככה אני ורותם החלטנו, כי לא היכרנו אותם קודם. את "קם בבוקר" הוא לא עשה, אבל למען האמת זה גם לא הרגיש כזה מתאים. בסוף ההופעה שלו ששימחה את כולנו, וגם את אסף המנחה.

גלעד אמר לי שאני חרא קטן כי אני לא מעדכן את הבלוג. טוב הוא לא אמר את הקטע של 'חרא קטן'. יש מצב שגלעד הוא 40-60 אחוזים מהקוראים. לכן היה לי חשוב להכניס את החלק הזה :) (הנה מה שקורה שכותבים בבלוג ולא במחשב בעבודה, נפלט לי סמיילי אינטרנטי קטן). לראות את גלעד במייק'ס זה מרגיע, מכל הסיבות שכבר כתבתי עליהן בקשר למה יהיה אוי ואבוי מי יישאר במייק'ס אני לבד הצילו.

וליום שני. אם אני זוכר נכון (וגם אם לא, זה בסדר, כי זה לא שאני משקר לגמרי, הכל קרה, השאלה היא רק מתי), ברי היה באנגליה ולכן ברדוגו הנחה את הערב. עדי מאוד שמחה מזה, כי זה אומר שיכולנו לעשות את בארבי גירל. אחרי שברי התעצבן מאוד על הביצוע שלנו "שלא לוקח את עצמו ברצינות" (זאת הכוונה, לא המילים המדוייקות), הוא התחיל לעשות את השיר עם עדי. אבל כמו שכולם יודעים, Once you go Frank, you can't go back. זה לא מתחרז אבל זה נכון. (יש לי תחושה שכבר כתבתי את זה פעם).

להופעה הזאת באו הילה וסרגיי, שני חברים טובים מהצוות שלי. הילה חגגה יומולדת בחצות והחליטה להעביר אותו במייק'ס כי היא (וגם סרגיי) לא ראתה אותי מופיע מעולם. חייה עמדו להשתנות. לא בהקשר להופעה, וכנראה גם לא בזמן הקרוב, אבל חייה עמדו להשתנות, בעקבות משהו מתישהו. ברדוגו העביר ערב שהיה קצת רופף. לא באשמתו, מייק'ס הוא מקום שהאווירה בו יכולה להיות ממש כיפית, ויכולה להיות גם לא כיפית, וזה אקראי ולא קשור למי בא ומי לא. לפאב יש איזה חיים משלו בקטע הזה. מה שברדוגו כן היה תותח בו, זה להביא את שחר חסון, הסטנדאפיסט הכי מצחיק בארץ לדעתי (כמובן שהילה ישבה לידו כל הערב ולא ידעה מי זה בכלל) ואת הבחור המוכשר שעושה המון קולות מגניבים ומקצבים שלא תאמינו שאפשר להוציא מהפה. את הסטנד אפ שלו אני קצת פחות אוהב, אבל פאק, הוא כזה תותח עם הקולות... אני חושב שקוראים לו לירון, אבל לא בטוח.

בכל מקרה, השירים שלי יצאו מצחיקים וגם הבדיחות בין לבין הצחיקו אותי ואת סרגיי לפחות. אני זוכר שתיים: אחת היא שסיפרתי על השיר 'עכשיו קוף' שהוא נכתב לפסקול של הסרט המשך של "כוכב הקופים" ואני כבר במגעים מתקדמים עם הקופים. עוד משהו, שהיה אמור להיות יותר מצחיק ממה שזה יצא. הכוונה הייתה: לשאול אם "מישהי יכולה לעזור לי עם קונדום? זאת אומרת להלביש אותו עליי? עם השפתיים? <שתיקה> כאילו שתמצוץ לי." ה'דבר המצחיק' הזה קצת נבלם כי אחרי המשפט הראשון רוני (הקטנה הקבועה החמודה, שאגב, הולכת לגור בקומונה בדרום ותהיה במייק'ס מעט מאוד בשנה הקרובה, מי יצעק יחד עם רותם "קש?? מי שותה קולה עם קש???!!!") פשוט זרקה עליי קונדום. ולא היה לי מה להגיד על זה. בכל מקרה, ההופעה הייתה סבבה, הכל נשמע טוב, כולל רן, שבהשפעת אלטון ג'ון (חביבו של יואב) קלט לשורותיו את השורה "someone fucked my ass tonight, sugar bear".

הילה וסרגיי נהנו מההופעה מאוד. שחר חסון הופיע עם שירי אם סי מנצור, ברדוגו ומודי ניגנו. בשיר 'מנצור תן לי כאפות על התחת' (כן כן) מנצור העלה את האחות הקטנה של נו-זאת-ששרה-תמיד-fever-וגם-hit-the-road-jack-עם-אלון (או בקיצור 'שירי' אבל רק כשאני מצליח להיזכר בשם). היא הייתה רק בת 19, ונאלצה לגנוח "מנצור תן לי מכות בתחת" (זאת הייתה הגירסא שלה). מתישהו שם היה גם הביצוע של בארבי גירל עם עדי (שהיה מצויין ונטול פיראטיות) ובסוף הערב (האמת שהיה עוד אחרי זה, ברדוגו חרג כמו חרגול) אני ויואב עלינו לעשות את tribute. מרוב ההתלהבות של השיר המשכנו לעשות גם עוד 2 שירים של Tenacious D. אה כן, אנחנו עובדים על כמה שירים לקראת ההופעה של יום ראשון. אה כן, ביום ראשון יואב עושה הופעת פרידה. אה כן, ביום שני יואב טס לארצות הברית לזמן לא ידוע. אה כן. זה בעצם היום שני האחרון שיואב ניגן בו.

השירים האחרונים יצאו לא כזה מדהים למרות ה'חזרות', אבל היה נחמד לעשות אותם בכל מקרה.

בכל מקרה, אל הפוסט הבא, שיהיה קצת יותר טעון אני מניח.

פלייליסט (אל תסתכל בסדר של הקנקן, אלא במה שיש בו):

ארונות מטבח

עכשיו קוף

אל תנחר

רן (אלטון?)

Aqua - Barbie Girl (עם עדי ארז)

Tenascious D - Tribute (עם יואב אלטשולר)

Tenacious D - Fuck Her Hard (עם יואב ארז)

Tenacious D - Kyle Left the Band (עם יואב יואב)

מייק'ס פלייס 59 - הרוסים הרוסים

בלה בלה בלה בלה בלה.

זאת הייתה המיני התנצלות הקבועה שלי על כתיבה הרבה זמן אחרי ההופעה עצמה. כמעט שלושה שבועות ליתר דיוק. למה ככה? שאלה טובה. תשובה: אני לא רוצה להיות לא אמיתי כשאני כותב. אני רוצה לכתוב רק כשאני רוצה לכתוב, לא כי אני חייב למישהו לדווח. חוץ מזה, לפעמים ההופעות ממש כיפיות, וביום אחרי זה כשאני בעבודה אני מרגיש לא כיף, ואני יודע שזה לא מתאים לי לכתוב על הצחוקים של אתמול. כמו שאפשר להסיק מזה, העבודה שלי לא משהו, כי לפעמים עובר הרבה מאוד זמן עד שיש לי מצב רוח לכתוב משהו שמח.

לא שאני מאוד שמח עכשיו (בזמן המסתורי והסודי שבו אני באמת מקליד מילים אלה) אבל עכשיו יש לי מוטיבציה אחרת לכתוב - חשוב לי להגיע ולכתוב על מה שקורה ממש עכשיו (באותו זמן מסתורי חהחהחה!!) ואני לא רוצה להשאיר מאחור יותר מדי חורים ריקים על ימים שבהם היו הופעות.

יום שני אם כן. כשהגעתי למייק'ס, מייקל (שעשה קאמבק היסטרי לבלוג ואפילו החליף כמה תספורות בדרך) כבר ישב בשולחן קרוב לכניסה עם חבורת בנות 19 (כמובן) שחגגו יומולדת לאחת מהן. איתם ביחד ישב בקבוק שמפניה, הסיידקיק המגניב של מייקל. בתוך הפאב נתקלתי בהנס שחזר לארץ לא מזמן. הנס שאל אותי אם אי פעם שמעתי על וויסקי Johnny Walker Blue Label. אמרתי שלא, הכרתי שיש Red/Black Label אבל אני לא כזה חובב וויסקי. (למרות שוויסקי זה מאוד משמח ואני בדרך כלל לוקח צ'ייסרים בפאבים, פשוט לא מתמחה בסוגים). הנס אמר שגם הוא לא הכיר עד היום. מייקל הביא בקבוק כזה, ומסתבר שיש גם כחול, ושזה סוג מאוד יקר ונחשב. מזל שלא באתי מוקדם יותר, או שהייתי רוקד ברחובות עד עכשיו.

אם אני זוכר נכון, הערב היה ממש ממש לא משהו בשבילי. לא נהניתי כל כך לנגן, אני חושב שקיבלתי יותר מדי שירים ולא שימחתי אף אחד, כולל עצמי. עד כאן ההופעה.

אחרי ההופעה, בדרך לדירה, נתקלתי בחבורת רוסים עליזה במיוחד. הם מאוד התלהבו מזה שיש לי גיטרה והתחננו לנגן קצת. אמרתי בכיף. אחרי שהם ניגנו כמה שירים, לקחתי את הגיטרה והתחלתי לשיר את אחד השירים המעטים ברוסית שאני מכיר. הם השתגעו שם, עד אותו רגע לא אמרתי להם בכלל שאני רוסי. כמה מהם רצו לקיוסק לקנות בירות, "לשחד" אותי להישאר. אבל לא הייתי צריך שוחד, זה היה די נחמד, אפילו שהם צרחו על עוברים ושבים (בעיקר צרפתים) ואחד מהם התעקש לצעוק מילים שהוא המציא בשפה הספרדית (הוא בדיוק חזר מטיול ארוך בספרד, למרות שבמצב שלו אני לא בטוח איך הוא זכר את זה). בסופו של דבר הספרדי קפץ וקפץ והצליח להיתקע עם הראש בקצה של הגיטרה (לא אני ניגנתי). הוא התנדנד בדרמטיות והתמוטט על הכביש. כולנו חשנו לעזרה, אבל הוא קם, צוחק ומאושר. אנחנו צחקנו קצת פחות, בעיקר כי הוא דימם מהמצח. בשלב הזה התחלתי לרצות לחזור לדירה, כדי לישון קצת. וזאת עשיתי, כמובן אחרי שעברתי להגיד שלום וביי להדס, ציפור הלילה מאמפם.

פלייליסט:

נו מה זה חשוב.

מייק'ס פלייס 58 - שתיה קלה

מהערב הזה אני לא זוכר הרבה מסיבה נהדרת - מייקל. כמה טוב שיש בן אדם שמזמין המון סיבובי משקאות לכולם. שתיתי 6 שוטים של משהו נהדר, ושתי כוסות שמפניה. תודה מרינה (אורחת הכבוד). בזכותך אני לא זוכר כלום.

בפאב פגשתי במקרה את משה אללוף, בחור זהב מהצוות של אלון, עם שולחן חברים. גם אורי, בחור חביב שעלה איתי פעם לשיר משהו של כוורת והודה לי מאוד מאז, הגיע - מסתבר שהוא היה בבלגיה כמה שבועות/חודשים. עדי ויואב היו גם, וכמובן עוזי. אה כן, וגם שתי בנות שלא הצלחתי לזהות בהתחלה - טלי וענת, הן היו פעם עם עוד 3 בנות, כולן רוסיות (בשעה טובה ומוצלחת) וישבנו איתן אני ויואב. עכשיו היה לי קשה לזהות אותן כי הן היו רק שתיים, ואני עוד לא בטוח בקשר לזה כי בשלב הזה ראיתי כפול. כן, וגם יוליה הייתה, וסער והחברה שלו.

בכל מקרה, אחרי ברי (שלא ראיתי) וברדוגו, עלו איזה שני ניו-יורקרים משעשעים שעשו שירים יפים שלא הכרתי כל כך. בהמשך הערב בכל פעם ששרו גירסת כיסוי (לא עוד לכתוב cover בעברית!) והם זיהו את האומן המקורי הם צעקו: "FLOYD! FLOYD! QUEEN!! QUEEN!!". מצחיק.

זהירות מדרגה.

לפני שיצאתי מהדיר (הקלדתי בטעות דיר במקום דירה, אבל מסיבות אישיות אני אשאיר את זה ככה) כתבתי על דף מילים לשיר חדש שכתבתי, "אל תנחר" המבוסס על השיר "אל תדאג" של אביב גפן. לא יודע למה קל לי במיוחד לכתוב מילים ללחנים של אביב גפן, אולי כי אני מכיר אותם טוב. השיר מספר על בן אדם שכועס על שותף שלו לדירה כי הוא נוחר חזק. אפילו בלי לדעת את המילים טוב, הביצוע היה בסדר לדעתי, ובעיקר אנרגטי. כשירדתי מהבמה ברי אמר "The more he drinks, the better he sounds" ונאלצתי להסכים.

בקיצור, ערב כיפי, למרות שאני חושב שעברתי את רובו בלהתנדנד. בדיחות מטופשות במיוחד שאמרתי ליואב ושצריך לשרוף: שם של להקת תוכניתנים במדור שלי (לא באמת) - The Black IPs, וגם, אם שם המשפחה של יואב היה אלטשולר (כמו של עדי) והוא היה יוצא משליטה אז היו צריכים לצעוק "We must Control Alt Shuller!".

לילה טוב.

פלייליסט:

ארונות מטבח

אל תנחר

רן

Tenacious D - Tribute (עם יואב)

מייק'ס פלייס 57

שוב התיישבתי לכתוב על ההופעה שבוע וקצת אחרי, אז אני לא ממש זוכר מה היה בה.

פלייליסט:

לא זוכר