מייק'ס פלייס 3 - רן

טוב, זאת הייתה הכי טובה בינתיים!

החלטתי לעשות יותר חומר שלי, פחות חומר אחר. רציתי לשיר רק שיר אחד לא שלי, breathe של פינק פלויד. חוץ מזה רציתי לסיים לכתוב לפני ההופעה שיר חדש, על רן. רן הוא הומו סטריאוטיפי במיוחד שהיה גר איתי ועם אדם באכסניה. כבר הרבה זמן הסתובבו לי כמה שורות לשיר עתידי והצלחתי לאסוף הכל יחד ולכתוב ולהלחין שיר פצייץ. החלטתי גם לשיר אותו בהופעה.

הגעתי לשם כמה דקות לפני אדם וראיתי את קובי. קובי הוא הבחור שניגן בפעמים הקודמות שהייתי (שירי סמים בעיקר). היה מקום פנוי מולו אז התיישבתי לדבר איתו קצת. אפילו שקצת נדחפתי לשולחן שלו (לא דיברתי בכלל עם אנשים שישבו איתו) אני שמח שעשיתי את זה. הרגשתי קצת מאויים קודם ועכשיו אני מרגיש יותר כמו שותף לחוויה. הוא סיפר לי שהוא בא לפסטיבלים (משם הוא מוכר לי) ושיכול להיות שבשנטיפי הבא הוא ינגן על הבמה המרכזית. הוא המליץ לי על סגול וריינבואו (שחלמתי עליו לא מזמן) וגם נתן לי טיפים כלליים להופעה. אחרי שדיברתי איתו החלטתי שמהיום אני אופיע כמעט בלעדית עם חומר מקורי. Breath עף מהפלייליסט.

הבחור שחשבתי שהוא מייק היה בכלל ברי. קובי סיפר לי שכל השירים שהוא שר היו מקוריים שלו וממש אהבתי אותם. כשברי סיים קובי הציע לי לעלות אבל אמרתי שאני מחכה לאדם. קובי עלה וניגן כמעט את כל השירים שלו ששמעתי ואז אדם הגיע. לא היה מקום פנוי אז התנחלנו על חצי שולחן של איזה זוג. אחרי קובי עלה בחור קנאדי שניגן מצויין (לא יודע איך אבל לא התייאשתי מלנגן, למרות שזה מצב מפחיד – לעלות אחרי מישהו ממש ממש טוב) ודיברתי עם ברי בקשר להגברה של הגיטרה שלי – מסתבר שצריך לחבר אותה לערוץ של המיקרופון ולא line in. הקנאדי סיים ואני עליתי. ברי סידר את ההגברה והכל היה מוכן. אמרתי איזה משפט מצחיק שנזכרתי בו מוקדם יותר ושרתי ארונות מטבח. קיוויתי שהגיטרה תישמע בסדר (האקוסטיות המוגברות נשמעות מדהים, שלי בטח סתם חורקת) והקפדתי לשיר ולדבר חזק וצמוד למיקרופון. נראה לי שזה עבד כי אנשים הקשיבו. המשכתי בצ'ארלי מארלי. שאלתי אם יש אנשים שאוהבים רגאיי וציינתי שבטח השחור שמוכר את הקטורת אוהב. בקטע שצ'ארלי מקלל את אמא שלו, בפאוזה שלי אנשים מחאו כפיים (בהתלהבות?) והתחלתי לחשוד שמקשיבים לי הרבה. שמתי את המילים של "רן" בין הרגליים כי פחדתי להתבלבל אפילו שזכרתי בעל פה. הסברתי על השיר קצת והתחלתי אותו אבל אז הקנאדים צעקו שהם רוצים שיר באנגלית. עצרתי והבטחתי אנגלית אחר כך. (לפי מה שאני זוכר, אמרתי "עכשיו אני צריך להתחיל מחדש. גן הילדים שלי עובר לי מול העיניים. אני משתין על הגננת. בכלל חנוכה עכשיו, אני לא אמור לרדת לרמה הזאת"). התחלתי שוב וזהו – נתתי ביצוע ראשון, טיפה מזוייף אבל די מרשים. הקטע שהכי אהבתי – לדחוף את השורה "רן.. is there anybody OMO?" ושאנשים קלטו את זה. בסוף צעקתי "That's IT!! That's the last song!" ולקנאדים: "Ha! I fooled you, I don't have any more songs!!"

אנשים התלהבו ואני הייתי די מאושר.

אני מקווה לכתוב עוד שירים וממש מקווה ששלושה אנשים ממש יאהבו את "רן" וישירו את זה עם מציתים.

פלייליסט:
ארונות מטבח

צ'ארלי מארלי
"רן" החדש!

מייק'ס פלייס 2

החלטתי ביום שאחרי הפעם הראשונה שמעכשיו אני אשתדל לנגן בכל יום שני. דיברתי עם מתן (אריה) והוא אמר שהוא יוכל לבוא ואפילו יביא קצת אנשים (לילה וגיל שלה, אולי נועה). גם פאול ורותם מפה אמרו שהם יבואו. חשבתי שהפעם כדאי להכין שירים לא רק שלי, כי אנשים שניגנו בשבוע שעבר ניגנו גם שירים מוכרים. חשבתי על כל מיני שירים וסגרתי על כמה שנראו לי מתאימים, חוץ משלי.

הבעייה היא שלא זכרתי מילים של השירים שרציתי לנגן. במיוחד lemon tree ו – Can't buy me love. הם נשמעו לי נחמדים ומתאימים אבל לא זכרתי את המילים שלהם. את המילים לשיר מסאות'פארק (It's hard to be a Jew on Christmas) כתבתי כבר באכסנייה, בערך שעה לפני שיצאנו.

האנשים שהגיעו: אדם, עידן (+אבא של עידן+אחות של עידן+חברה שלה), מתן אריה, לילה, גיל, פאול, רותם, רז ושאול. הבאתי את הגיטרה החדשה שלי עם הפיק-אפ. נכנסנו לשם בערך ב-22:10 והתחלנו להזמין אוכל ושתיה. האנשים שלי התחילו להגיע, ושמתי לב שיש עוד המון גיטרות ואנשים שרוצים לנגן. ראשון עלה לנגן מישהו שאני חושב שהוא המייק, של הפלייס. הוא ניגן כמה שירים לפתוח את הערב ושאל מי רוצה לעלות. נפנפתי בידי הקטנה והלכתי לשם. הגיטרה היפה שלי לא הצליחה להתחבר להגברה, אז פשוט שמנו מיקרופון לידה, מה שדי פגע בווליום שלה אבל לא נורא..

ניגנתי את השיר מסאות'פארק ומתן החזיק לי את המילים. כמה אנשים הצטרפו, והמשכתי ב – fuck her gently של ה- D. זה הלך נחמד. החלטתי אז לוותר על lemon tree כי לא רציתי להיות תלוי במילים. במקום ניגנתי את time of your life של גרינדיי. בשוונג של האנגלית שכחתי בכלל מארונות מטבח אז סיימתי בצ'ארלי מארלי. לפעמים הרגשתי שאפילו הקשיבו לי קצת, הרבה יותר מאשר בפעם הראשונה. אפילו שרתי בסדר.

משהו מצחיק: מייק – מדבר ומתנהג בערך כמו אוזי. כשהוא התיישב לנגן בפעם השנייה ואנשים קראו לו כי הם רצו לעלות לפניו, הוא ענה, לעצמו כזה, במבטא בריטי כבד: "It's MY Fucking Guitar.. shit..". או, אחרי שהוא ניגן Let's Twist Again, ומחיאות הכפיים הפסיקו הוא מלמל "I've never played this fucking song in my life".

פלייליסט:
Kyle (Southpark) – It's Hard to be a Jew on Christmas
Tenacious D – Fuck her Gently
Greenday – Time of your life

צ'ארלי מארלי

מייק'ס פלייס 1 - ההתחלה

בדרך חזרה לאכסנייה הסתובבתי לאורך הטיילת. המאבטח במייק'ס פלייס עצר אותי והתחיל לספר לי על המקום ועל המחירים. שמעתי שיש שם ערבי במה פתוחה, אז שאלתי אותו מתי זה. הוא אמר שזה היום. זה נשמע ממש נחמד, והחלטתי לבוא ולנגן שם. חזרתי לאכסנייה, החלפתי לאזרחי העלוב שלי ויצאתי לשם. אדם היה בשמירות באותו שבוע, אז הלכתי לבד.

נכנסתי למקום, הרגשתי כמו בסרטים, ניסיתי ללכת בסלו מושן ולסקור את הבר. די בטוח שנראיתי ממש מפגר. התיישבתי קרוב לבמה. גיטרה לא הייתה לי – נשארה בבית – אז חיכיתי שיגיעו אנשים לנגן. הזמנתי קרלסברג שיש לי עד עכשיו תחושה שהיה מהול. בערך ב23:00 התחילו להגיע אנשים שנראו עם כוונות רציניות לנגן. התחילו לכוון גיטרות וביקשתי מאחד מהם שייתן לי להשתמש בשלו כדי לנגן. הוא הסכים במה שניתן להגדיר כאחוות מוזיקאים.

אחרי שאחד עלה וניגן שנייים שלושה שירים נחמדים (אחד על מריחואנה באנגלית) הוא שאל מי עוד רוצה לעלות. נפנפתי בידי הקטנה. קבלו את 'איך קוראים לך?' 'פרנקי' 'קבלו את פרנקי!'. התיישבתי ושמתי את הברווז ליד. הגיטרה הייתה אקוסטית והייתי לחוץ תחת (רק השיחה עם מיכל קצת הרגיעה אותי), אז זה בטח נשמע לא משהו. בכל מקרה, כששאלתי מי אוהב רגאיי כמה אנשים אפילו צהלו בשימחה.

ניגנתי, ציפצפתי קצת עם הברווז וזה נגמר. פעם ראשונה. עשיתי את זה.

אגב, מאוחר יותר עלה בחור אמריקאי, סמי, וניגן מדהים מדהים מדהים – בלוז וקאנטרי.

פלייליסט:
צ'ארלי מארלי
ארונות מטבח