מייק'ס פלייס 16 - זכות השיבה

אחרי תקופה ארוכה מאוד מאוד (למעלה מחודש) חזרתי למקום הנפלא הזה. שלל נסיבות מנעו ממני להגיע קודם, ליל סדר וימי זיכרון, הסתדרו בשורה ארוכה של ימי שני. לבסוף, זוהי תקופת מעבר בין האכסנייה ברחוב גאולה לבין הדירה ברחוב רות. כדי להגיע למייק'ס נאלצתי לבלות לילה בבית השריון וללכת מרחק רציני למדי ברגל. אבל אלון מהצוות אמר לי, אל תוותר על זה, אתה הולך ושיקרה מה שיקרה. אני שמח שעשיתי את זה. תודה אלון.

בדרך (ליד בית האופרה) פגשתי את דייב, הבחור שהכניס אותי בדלתות המקום בפעם הראשונה. הוא בדיוק היה בדרך הביתה אבל דיברנו קצת. שמח וטוב לבב נכנסתי למייק'ס. אם הזיכרון לא מטעה אותי, בארי דווקא לא היה (או היה ולא הנחה) ומי שהנחה את הערב היתה כריסטינה או ברדוגו.

אני לא זוכר כמעט כלום מהערב הזה, רק שהיה משמח לחזור. רק בכמה מילים על התוספת לפלייליסט (אמא שלי). כתבתי את השירון הקצרצר הזה במחברת, וחשבתי לעצמי, זה שיר שאני אבצע פעם אחת, כשאני אביא הרבה הרבה חברים שלי למייק'ס. זה שיר ממש ממש מטומטם. אבל אני אוהב את הקטע הטיפשי של השתתפות הקהל (-האם אמא שלי קופאית רוסיה? –כן!). אז אני מניח שברוח הרגע החלטתי לעשות את זה. ברדוגו ויואב (אני כבר אקדיש לו פיסקה) שמחו בהחלט.

זה בערך כל מה שאני זוכר. תפסתי מונית לרכבת מרכז ומשם הלכתי ברגל. התוכנית המקורית הייתה ללכת ברגל לשני הכיוונים אבל זה היה מעייף מדי. בדרך קניתי גלידה, כי למה לא לעעזאל.

מייק'ס פלייס – חזרתי.

פלייליסט:
ארונות מטבח
רן
סקס עם חיות
תל אביב
אמא שלי (מיני שיר)