מייק'ס פלייס 9

אז אני אתחיל שוב בנוכחים. השבוע רק רוני בא, אדם ומתן (נתיב) שניהם רצו לבוא אבל היו בסוף נורא עייפים. היה סאונד ממש טוב לכולם, אולי כי היו פחות אנשים, אולי סתם צירוף מקרים שקורה למערכות הגברה וחוטי חשמל, משהו שהוא נשגב ממני. השירים הקבועים של כולם נשמעו מצויין ובארי גם שר שני שירים שלא הכרתי, לאחד מהם קראו "ישמעל" והוא היה ממש טוב. היה גם בחור קבוע שכרגע אני לא זוכר את השם שלו (נראה לי אלון) ששר את השירים הקבועים שלו, הוא מנגן די מרשים, ושילב גם קאזו ומפוחית.

ניגשתי לבארי להגיד לו שאני רוצה לעלות מתישהו בקרוב, אולי אחרי ברדוגו. הוא אמר שהוא לא רוצה שאני אעלה אחרי ברדוגו כי יהיה לי קשה. אם אפשר היה, הוא אמר, אף אחד לא היה עולה אחריו. הוא רצה שאני אעלה עכשיו. זה לא היה כל כך נחמד כי אני לא רוצה עזרה, אני יודע שאני טוב ולעלות אחרי מישהו טוב זה דווקא מגניב, כי זה מאתגר עדיין לתפוס את הקהל. אני מנסה לצאת מכל התחושה הזאת של תחרות ובעיקר מהתחושה של פחד לנגן אחרי אנשים שהם ממש טובים, אם זה טכנית או מבחינת מילים או לחן. אני נותן את מה שאני עושה. ויצא לי לנגן אחרי ברדוגו ולא הרגשתי אבוד בכלל. הרגשתי שזה קצת dissing.

אז עליתי לבמה, ואז קרה עוד דבר לא כל כך נחמד. בארי אמר לקהל ש this gentleman right here הוא מישהו שכדאי מאוד להקשיב טוב למילים שלו כי יש לו unusual style. הסיבה שזה היה לא נחמד היא שהרגשתי כאילו הוא מנסה לעזור לי, וזה בשילוב הקטע של 'אל תעלה אחרי ברדוגו' היה קצת כאילו רחמים. כמעט בכל ההופעות שלי הרגשתי שאני מצליח לתפוס את הקהל, ושלא מפספסים אותי, ולא היה לזה קשר אחרי מי עליתי. אני יודע שאני יכול לעשות את זה.

נראה לי שאני אזרוק מילה לבארי על זה בפעם הבאה אם הוא יגיד משהו בסגנון, כי זה קצת מוציא אותי מאיזון. זה מזכיר לי שכשהייתי בפסטיבל בראשית עליתי על איזו במה פתוחה כדי לשיר את השירים שלי והבנאדם שהנחה את האירוע בין שיר לשיר (כל השניים) לא הפסיק לדבר עליי ולהגיד, וואו, זה היה שיר מאוד מוזר, אתה מרגיש בסדר? בלה בלה. לעלות אחרי מישהו כמו ברדוגו זה מגניב.

ועוד פיסקה... שתהפוך לשלוש נקודות אם היומן הזה ייצא לרשת מתישהו...

(...)

בקשר אליי, ניגנתי את השירים הקבועים. הסאונד היה טוב בצורה משונה, כאילו שהגיטרה שלי עברה איזה כיוון איכותי. צ'ארלי מארלי הוא שיר שאני כבר התחלתי לחשוב על לגנוז אותו, אבל כשהגיע התור שלו פשוט חשבתי על פריטה מסויימת, יותר חדה, והרגשתי שיש בו אנרגיות חדשות. גם בשירה שלי הרגשתי יותר טוב מהרגיל, שוב הקטע של ההגברה. בשיר של רן אנשים לא שרו, צעקו (!) את הפזמון, בפעם הראשונה. אחר כך כשברדוגו אמר לי שהסוף של השיר הוא קצת חלש יחסית להתחלה, חשבתי על רעיון – לתת לאנשים לשיר את הפזמון דווקא בפעם הראשונה. אני אנסה את זה. בסוף של רן, כששאלתי 'למה שכבת עם אבא שלי?' – ברדוגו הציע: "אולי גם אבא שלך הומו", מה שדי שימח אותי.

אגב, בשיר על תל אביב, שמשתפר מפעם לפעם שאני מנגן אותו, כמו קסם תמיד עוברות הדמויות מהשיר (מוכר הפרחים והצלם והאיש עם הקטורת) מול הבמה בדיוק בזמן של השורות שלהם.

אחרי שהקשבנו לעוד אנשים בארי שאל אותי אם בא לי לנגן עוד אחד. בהתחלה אמרתי לא, כי אין עוד. אבל אחר כך חשבתי לנגן את סקס עם חיות. אז עליתי ובארי ביקש שאני אנגן על הגיטרה שלו. כצפוי זה הלך על הפנים, כמו שקורה לי כנראה תמיד עם ביצוע ראשון. צריך להחליף את הגובה של השיר, המילים כנראה לא יתחלפו כי ממש קשה לי לשנות מילים אחרי שהן נכנסות למקום שלהן בלחן. אבל זה היה נחמד בכל זאת.

עוד סיפור קטן: בארי עלה לנגן שירים שהוא אוהב ואז הוא סיפר שהוא כתב את השיר "No more I Love You's" שאני מכיר ואוהב בגירסא של אנני לנוקס. צריך לבדוק את זה מתישהו.

פלייליסט:
ארונות מטבח
צ'ארלי – משופר
רן
תל אביב?

+ סקס עם חיות!