really deep thoughts

רציתי לכתוב את הפוסט על יום שני האחרון - וזה נדחה עד לעכשיו (עת חזרתי פעם נוספת ממייק'ס אחר ערב גדוש) ולכן אני אנסה לסגור את הקצוות.

אז בקשר ליום שני. עדי נשארה בבית במשבר ובמייק'ס פגשתי את רונו וגם את רותם, שיר ושחר (רותם ושחר מתמידות בתקופה האחרונה). לפני הערב הייתי אצל ויקטור והתאמנו ביחד על שיר שהתכוונו לעשות. yeepee הפתעות. אחרי שהתאמנו ויקטור הלך לשיעור גיטרה, אני אכלתי 400 גרם המבורגר (מפגש ברלין תודה ששאלתם) וחזרתי לתל אביב. נפגשנו מאוחר יותר בכיכר וצעדנו יחד למייק'ס. עדי נשארה בבית במשבר אבל פגשתי שם את רונו (כיף לראות אותו) וגם את רותם, שיר ושחר (רותם ושחר מתמידות בתקופה האחרונה).

ניגנתי שיר של נירוונה (About A Girl) שיצא לא רע, אבל הדגש של הערב היה מבחינתי (ואני מקווה מבחינת כולם) השיר שעשינו יחד אני וויקטור, בעודנו לובשים משקפי שמש וארשת פנים רצינית וכסחיסטית. FUCK YOU I WON'T DO WHAT YOU TELL ME! השיר היה Killing in the Name of של Rage Against the Machine. לדעתי יצא די מגניב. ויתרנו על התוכנית לרסק קופסת קרטון בעזרת מחבט בייסבול, אבל המסר עבר. עם הממסד לא מתעסקים. או ההיפך, מתעסקים רק עם הממסד. משהו בכיוון.

טוב עכשיו מעבר חד. יום רביעי. (עכשיו).

לא חשבתי שאני אגיע למייק'ס כי הלכתי יחד עם יוני מהצוות להופעה של ענת דמון שהתחילה ב - 22:00, מועדון הקולטורה. היה כיף לשמוע את השירים שלה בלייב, למרות שיש לה עוד דרך לעשות כדי שההופעות יתקתקו. בסוף ההופעה הלכתי אליה ואמרתי לה שממש אהבתי את האלבום ואיחלתי לה בהצלחה בנסיעה הצפוייה לפסטיבל קאן. היא ביקשה לדעת מי אני, ואמרתי שאני סתם אחד שאהב את האלבום. היא לא הסכימה לקבל ואמרה "אני ענת, ואתה?". עניתי "פרנקי" והיא חייכה ואמרה "אתה פרנקי 83?". פעם ראשונה שזיהו אותי לפי אימייל (חיוך). הייתי די מוקדם ברשימת התפוצה, אז כנראה שנחרטתי. היא שמחה לראות אותי ואמרה שכשהם יחזרו לארץ ויופיעו אז יהיו צ'ופרים לחברי האתר.

כשהכל נגמר היה עוד מספיק מוקדם אז הלכתי למייק'ס, ללא גיטרה, נתון לחסדי גיא המנחה. עדי הגיעה גם (וטוב) וחוץ ממנה היו שחר וחבר שלה, ורותם ובחור מוכר וותיק שהשם שלו לא עולה לי כרגע. נתתי לגיא להזיז אותי קדימה ברשימה בשביל בן אדם אחד שיוצא אחרון לעיתים קרובות מדי (גיא אמר). ואז קצת לפני שהייתי צריך לנגן הסתכלתי מסביב ושאלתי את עדי אם היא לא חושבת שהבחורה שיושבת מאחורה ממש דומה למירב. היא הסתכלה עליה ואמרה שזאת היא - ורצה לברך אותה. טוב, פה משהו בתוכי קצת קפץ החוצה או נפל פנימה, אחת מהאפשרויות. נזכרתי ביום רביעי לפני הרבה זמן, כשאלון אמר לי לא להיות לחוץ מהסיטואציה (אפילו שזה היה מאוד שונה אז). כשעליתי הצלחתי לנתב את כל התחושות הלא רגילות לאנרגיות חיוביות בהופעה, ואני חושב שזה הלך טוב. כולל שיר של אביב גפן שרציתי לנגן כבר הרבה זמן: "חלומות גדולים". גירסה טובה של tribute וגם עכשיו קוף לבקשתה של שחר והחבר. סך הכל הייתה הופעה מוצלחת ואנרגטית וכיפית. אבל החלק מסביב היה קצת מוזר, עם מירב.

עדי לקחה אותי הביתה באוטו שלה, בדרך שמענו טורי איימוס. ועוד איזה - השיר הראשון היה Crucify שמיד הזכיר לי את איירין. אחר כך עדי העבירה ל - Silent All These Years ומכאן הכותרת של הפוסט. סוף הנסיעה, אני יוצא מהאוטו וחסר לי עוד זמן של חיבוק או להשעין את הראש על מישהו קיים. אבל לילה טוב.

לילה טוב.