דע שאין תקווה?

מייק'ס ביום שני היה ממש אחלה, עם אורחי כבוד - יוני וליאור מהצבא, גנית ואורטל (במדים), עדי ורעות וניצן, וכמובן אנשי ה crew רונו רותם ושחר. יש לציין ששחר (הזכר) וגם גנית (הנקבה) הצטרפו ביום שני הזה ל Brew Crew ועכשיו הם בחברה טובה.

אין לי כוח לכתוב על ההופעה - אולי אני אשלים מתישהו. במשפט אחד היה ממש אחלה. רונו הכריז עליה כאחת הטובות והאל יודע שהוא ראה מספיק.

אז בכל מקרה, עכשיו יומיים אחרי ואני חזרתי הביתה אחרי טיול רגלי מדוכדך בעיר. בהתחלה נפגשתי עם מכרה אבל היא נאלצה להיאסף על ידי אבא שלה מהר מאוד, כך שיצא שהלכתי המון מרחק רק בשביל להיתקל בה ואז בשביל ללוות אותה. כמה הטלפונים בדרך חזרה (עם הפסקת ספסל ארוכה מאוד) לא הוציאו אותי כל כך מהבאסה, אז עשיתי את הדבר השקול היחיד - הלכתי לאכול ואפל בלגי ולשתות סיידר חם. ופתאום הכל הרגיש קצת יותר know hope. או לפחות טעים.

בבית פתחתי את האימייל וגיליתי מייל מחבר של אח שלי מליטא שמחפש אותו - מצא אותי דרך האינטרנט. 15 שנה אחרי. וואו. אז אולי החוקיות היא שכשאתה מפנק את עצמך ואת המלצרית (בטיפ גדול מהצפוי) דברים טובים קורים לך.

אלבום מוערך נוכחי: The Roots - Everything Falls Apart.