תמיד יש סיפור

לפני כמה ימים היה יום ראשון. אני יודע, גם אני בשוק מהאינפורמציה הזאת.

אז ביום ראשון הלכתי שוב לבלום'ס באר. פשוט לא היה שום דבר טוב יותר לעשות. רציתי להגיע מוקדם (לפני 23:00), להופיע וללכת לישון. אבל נו סאצ' לאק. המקום היה ריקני למדי בשעה ההיא, והייתי צריך לחכות עוד 40 דקות בערך עד שהערב התחיל. ישבתי בשולחן של האנשים שזיהיתי מהשבועיים האחרונים, כמה חברים קבועים שם. לבחור שהוא הסולן של ההרכב שלהם קוראים שחר, והיה איתו גיטריסט שאני לא זוכר איך קוראים לו. באותו ערב הם קבעו עם שחר אחר (זה שמנהל את הערב ותועד כאן) שהוא ינגן באס איתם מתישהו. סצנה או לא סצנה? (סצנה).

כמובן, פה אין לי שום ריספקט, ולכן אנשים עלו לפניי גם כשלא היו צריכים. אבל, בהופעה שלי (אל תנחר + Tribute) הקהל בהחלט הגיב טוב, והציפייה הייתה שווה (גם בשבילי ובתקווה גם בשביל השולחן האדיב של שחר). אני חושב שזה 'שחר' (השם).

ג'ו הסאונדמן (בחור נמוך ושיכור שבוע כן שבוע לא (השבוע לא)) דאג בכל פעם שהוא ראה אותי לשיר שורה משיר שלי (גם שורות שיחסית מוזר שהוא זכר) וזה היה נחמד. שחר אמר שבטח אני אעשה מתישהו ערב שלם של שירים מצחיקים - משהו שאני באמת רוצה לעשות כבר הרבה זמן. לא בהכרח רק שירים מצחיקים, אבל ערב שלם להופיע - מאוד רוצה. כרגע מה שעוצר אותי זה הרצון לרכוש כלי נגינה שנשמעים ממש ממש טוב בשביל ההופעה. בתקווה עוד 3 חודשים כשהכסף הגדול יגיע זה יקרה.

אני הולך הביתה ובדרך מישהו צועק לי באסיסט! אני מסתובב ופונה אליו ולקבוצה קטנה של חברים שלו, מספר שאני גיטריסט. הוא מספר לי שלפני 5 שנים בדיוק באותו מקום הוא פגש איזה אמריקאי שהיה באסיסט מדהים. ברור, חשבתי לי, ברור לגמרי שיש סיפור. רחוב מרכזי בתל-אביב, אחת בלילה. איך לא?

אז חשבתי על הפוסט הזה שרציתי לכתוב - הוא נאלץ לחכות כמה ימים כי אני מתמוטט לישון מיד ברוב הפעמים שאני נכנס לדירה אחרי בילוי. ונזכרתי שלא רחוק מהמקום בו פוגשים באסיסטים, פעם נתקלתי במשהו ממש מדהים. הייתי בדרך חזרה מאלנבי ומול חנות הנעליים VANS עמדו שני פסלים ענקיים ממתכת. אחד מהם היה של הדמות של HellBoy (שלא ראיתי) אבל השני היה באמת מדהים. זה היה פסל של היצור מהנוסע השמיני והוא היה אימתני! ברגע שהתקרבתי אליו הבנתי שכל הפסל עשוי מחלקי מתכת לא קשורים, כאילו שמישהו פירק מכונית, מקרר, אופניים ונפח בכל זה רוח חיים. עוד אנשים עצרו והסתכלו על הפסלים, אבל אני חושב שאני התעכבתי שם הכי הרבה זמן, סקרתי את היצור מכל כיוון במשך רבע שעה. אני חושב שהפסלים עכשיו בתוך החנות.

עוד קצת הליכה במעלה/מורד קינג-ג'ורג' וליד ה'קרפיה/גלידריה' (צמוד לסנטר) על הספסל יושבים 4 חבר'ה נחמדים. הם מבקשים שאני אעצור ואנגן בשבילם. אני יושב ומבלה איתם שעה. אחת מהם אפילו שרה לא רע, רק חבל שהחברים השיכורים המשעשעים צורחים מילים לא נכונות בקולי קולות ברגע שהם מזהים את השיר. אחרי שכמה טיפוסים מפוקפקים בוהים בנו בצורה מפוקפקת במשך זמן מפוקפק, אני נפרד לשלום וחוזר.

החלטה הירואית לא לקנות אוכל לפני השינה.

בבוקר אני מגלה שהשותפים שלי לדירה/חדר עדיין שונאים אותי. אין חדש.