תוכניות

האדם עושה תוכניות ואלוהים צוחק. אחרי קצת זמן, האדם גם מתחיל לצחוק, אבל אלוהים בדיוק נרגע. אז יש כמה דקות של שקט, ואז שניהם פורצים בצחוק רועם. אני לא בטוח מה קורה אז.

את המשפט הזה כתבתי ביום רביעי, ב-03:30 בלילה, אחרי שחזרתי ממייק'ס.

אז יום רביעי. לא כזה ידעתי למה לצפות כשאני אגיע. ההווה עם ברדוגו לא ברור, וידעתי שאסף לא ינחה את הערב (כי הוא הנחה את יום שני וזכרתי, למרות הוויסקי, שהוא אמר לטוני שהוא יהיה במייק'ס שוב עוד הרבה זמן). בסופו של דבר הנחה את הערב בחור צעיר (למדי) בשם יגאל, שלא ראיתי אותו אף פעם לפני זה. הוא פתח את הערב עם 4 שירים. יש לו קול מאוד טוב עם יכולת טובה גם בטונים הגבוהים, מה שמזכיר לי כרגיל שאני רוצה מתישהו ללמוד פיתוח קול. לשיר טוב זה כזה דבר נהדר. אני חושב שהשתפרתי מאוד לאורך השנתיים אבל אני עדיין לא טוב כמו שאני יכול להיות עם הדרכה.

העלמה הצעירה סיימה את מרק העגבניות על הבאר והצטרפה אליי לשולחן. סביבי ישבו גם חברים רבים של בחור בשם ויקטור, עתודאי תושב רמת גן שמתחיל בדרך להיות קבוע בערבי הבמה הפתוחה. זכרתי אותו מהשבוע שעבר. חברים שלו זכרו ואהבו אותי - החברים הטובים ביותר שאתה יכול לבקש עבור אדם אחר. אחד מהם הביא גיטרה ממש טובה (שחורה, לצערי הידע שלי בגיטרות לא כזה נרחב אז אני יכול להגיד אקוסטית שחורה וזהו, כמה עצוב) שויקטור ניגן עליה, ובשני סטים שלי גם אני (כשעליתי אחריו).

אני זוכר שהערב הסתדר טוב, המוזיקאים כרגיל דאגו לעצמם וזה לזה, ככה שהערב היה נחמד. היעדר קבועים היה בעיה קצת, כמו גם העובדה שיגאל (למרות שעשה עבודה טובה מאוד וביצע שירים ממש טובים) הוא לא אחד מהאנשים של המקום. אולי הוא כן ואני פשוט לא יודע, גם זה יכול להיות.

עוד דברים שזכרתי - היה ב'קהל' גם גבר אוסטרי מבוגר וגדול (אולי גדול ומבוגר) שרעם בקולו בכל פעם שהיה שיר שהוא הכיר. ניגשתי אליו במהלך הערב וקבענו לעלות לבמה ביחד. עשינו את Georgia on My Mind של Ray Charles (למרות שהוא כל הזמן דיבר על גירסא של Michael Bolton שלא שמעתי). התוים של השיר היו מונחים על הברכיים שלי למרות שאמרתי לו מראש שאני לא הולך להסתכל עליהם (אני ילד טוב אוסטריה). היה לו קול אופראי, ממש מרשים, ואני ניסיתי ככל הניתן לתת רקע עדין עם פריטה עדינה. בגלל תשואות הקהל (ממש התלהבו ממנו) עשינו גם את My Way של Frank Sinatra. הפעם הליווי שלי היה פחות טוב אבל השירה שלו הייתה מרכז ההתרחשות אז זה בכל זאת עבר טוב. ג'וזף קראו לו, והחלטנו לעשות עוד משהו בשבוע הבא.

דינה, הבחורה הקטנה שראיתי הרבה יותר פעמים מאשר דיברתי איתה, התחילה למלצר במייק'ס. היא אמריקאית חמודה והיא ממש הצחיקה אותי ואת העלמה הצעירה כשהיא סיפרה לנו על ניסיונות (כושלים) של לקוחות בגיל המעבר לפלרטט איתה. גם הלנה (המלצרית הטובה ביותר בארץ) עבדה, והיה לי ממש כיף לדבר איתה בסוף הערב. היא סיפרה לי על השותפים המדהימים שלה לדירה, וחלקנו קצת ניסיון חיים וחיבוק אוהד.

ועוד קבוצת אנשים שלא ראיתי במייק'ס הרבה (לפחות בתקופה של החגים), נעמה, השותף שלה אלכס (כמעט בטוח שזה משהו דומה לזה), אחותו וחברה של נעמה בשם.. אה.. בשם. כשדיברתי עם נעמה דילג לעברנו בחור אירי שמח שסיפר לנו בדיחה ארוכה ("... and he says, my father was an ice cream seller! You're gonna have to SUCK mine's off!!!") שלא היה קל לצחוק ממנה (נעמה לא חשבה שהיא מצחיקה ואני היכרתי אותה). בכל מקרה הוא היה שמח, וגם התלהב מהשיר סיום שלי לערב, tribute, ודילג לעברי מאוחר יותר כדי לדבר על Tenacious D וג'ק בלאק.

בדרך הביתה עצרתי להגיד לילה טוב לאבי (ירקות) באם:פם, ולדבר קצת עם ורד, עובדת לילית (מדי פעם) באונליין (האינטרנט קפה הפופולרי ביקום) ושועלת בגדים ירוקים לא קטנה. ורד אמרה שהיא תקפוץ מתישהו למייק'ס, ואת המספר שלי לאישור ההגעה יש לה.

שיהיה לכולנו רק טוב.

פלייליסט (ממה שאני זוכר):

Nirvana/Meat Puppets - Lake of fire

Ben Folds Five - Song for the Dumped

עכשיו קוף

Ray Charles / Michael Bolton - Georgia on My Mind (עם ג'וזף)

Frank Sinatra - My Way (עם ג'וזף)

ארונות מטבח

רן

Tenacious D - Tribute