הפעם הראשונה שלי

יום רביעי הגיע, הולכים למייק'ס. (רק בשביל הדיוק - אני מדבר על 02/11/05). לפני זה קפצתי לרוני (שכנתי השכנה, היא מוארת וירוקה) כדי להתאמן על כמה שירים לערב. גם רוני וגם שירה פשוט קרנו מאושר (פחות או יותר) כשהן ראו אותי, וזה היה כיף. רוני אמרה לי שהמשפחה שלה באה לראות אותה שרה ואחותה באה במיוחד מחיפה עם חבר שלה. שירה הכינה תה ואני חיברתי את הקלידים וניסיתי כמה שירים עם רוני. הקול של רוני הוא מאוד נמוך, וזה מפתיע אותי כל פעם מחדש, תמיד לפני שאני מתחיל לנגן אני מחליט על איזה סולם שאני חושב שיתאים ובכל פעם מסתבר שהיא הולכת לשיר את זה עוד יותר נמוך ממה שתכננתי. על המאמצים שלנו צפה בסבלנות מיכאל (אח שלי גבר גבר לא רואה בעיניים) שקפץ לתל-אביב כדי ללכת איתי למייק'ס. כנראה שמישהו שם למעלה סוף סוף ראה את המצויינות שלו – כי הוא יוצא לקורס קצינים בשבוע הבא.

בגלל הפופולריות העצומה שלי, הפלאפון צילצל די הרבה אז שמתי אותו על שקט. קצת מאוחר יותר הפלאפון של רוני צילצל – זה היה ברדוגו. ברגע שהוא שמע מרוני שאני שם הוא ביקש לדבר איתי. דיר באלק לא הולכים היום למייק'ס, הוא אמר לי. לא הבנתי אותו בהתחלה. הוא אמר שהוא רב איתם (מייק'ס) והוא לא הולך לעשות את הערב, ויותר מזה הוא רוצה לקחת את כל האנשים שלו משם שיופיעו במקום אחר בערב הזה. אין להם גיטרה, אין להם כלום, כנראה שלא יהיה ערב, הוא אמר. רוני הייתה די המומה – המשפחה שלה לא בדיוק משפחת פאבים טיפוסית והם באו במיוחד, ככה שלא היה לה כל כך מה לעשות איתם.

זה לא היה קל להחליט מה לעשות באותו רגע. ברדוגו הוא חבר, ואני מעריך אותו מאוד ומוכן לעשות בשבילו הרבה (וגם עשיתי). אם הייתי יושב בבית לבד עם מיכאל וברדוגו היה מתקשר ואומר את מה שהוא אמר, לא הייתה לי שום בעיה פשוט ללכת עם מיכאל למקום אחר. אבל בגלל הקטע עם רוני, ידעתי שאני הולך להגיע למייק'ס בשביל לשיר איתה את השירים שלה. וידעתי שאם יבקשו ממני לעזור עם הערב, ואני אגיד לא, זה ידפוק את היחסים שלי עם אנשים שגם הם חברים. אני לא מוכן כרגע לשרוף את המקום הזה, שהוא כמו בית בשבילי.

חלקנו מונית עם שירה ורוני והלכנו למייק'ס. הקלידים היו איתנו, אבל הם נשארו מונחים בצד כל הערב. לקחתי אותם רק בשביל שהם יגיעו לדירה שלי בסופו של דבר – הם היו מאוחסנים בדירה של שירה במשך חודשיים בערך. כשהתקרבנו יואש היה בחוץ, הוא אמר לי שלום ואמר שגל (שליש הבעלים של מייק'ס) רוצה לדבר איתי. בפנים, גל שאל אותי מה דעתי להנחות את הערב היום כי ברדוגו לא הגיע. סבבה, אמרתי לו. הוא קפץ איתי לבמה והראה לי איך מחברים את הגיטרות להגברה. למרבה המזל עוזי היה שם, אז הוא לקח פיקוד על תחום הבאלאנס והסאונד.

זה היה הפעם הראשונה שהנחיתי ערב שלם – ואני חייב להגיד שזה הלך טוב מאוד. היו לי אחלה אנרגיות, והתרוצצתי כל הערב עם פנקס עם שמות על דף, אבל לא הייתי לחוץ. הדבר היחיד שממש דאגתי לו – שלא ייצא מצב שאני תופס את הבמה ליותר מדי זמן. הבעיה הייתה שהיו 3 בנות במהלך הערב שרצו לשיר והיו צריכות שאני אלווה אותן, אז רוב התשומת לב שלי הייתה לפזר את זה ככה שיהיו כמה שיותר אנשים בין כל פעם שאני על הבמה. סך הכל היה הרבה מזל – כל מי שעלה היה מוכשר ולא היו נפילות בכלל. כמובן, חצי מהמזל שלי זה עוזי שהתרוצץ קדימה ואחורה ודאג שכולם ישמעו ויישמעו טוב. קיבלתי פידבק טוב מכולם, וגם אקסטרה בירות וצ'יפס (אבל מי סופר) (עמוס עוז) (נכון).

פלייליסט:
ארונות מטבח
תיסלם – יש לך אותי (עם רוני)
Goo Goo Dolls - Iris (עם רוני)
היהודים – ג'קי (עם רוני)
Nirvana/Meat Puppets – Lake Of Fire
מאיר בנאי – תני לי יד (עם דבורה)
The Beatles – Yesterday (עם דינה)
פורטיסחרוף – ניצוצות
אני חזיר
עכשיו קוף
לנצח תישאר
ביג'בה
הסיפור על רועי הצאן
רן

היו הרבה אנשים כיפיים בערב – הדס (שכבר לא עובדת יותר באם:פם בכלל, מסתבר שהיא לא עברה סניף אלא יצאה מהרשת לגמרי), סער, מיכאל כמובן, וגנית שהגיעה מחיפה עם כמה חברות ילדות. רותם התקשרה אליי לפני זה ואמרה שהיא חולה. בסוף הערב ישבתי עם מיכאל בשולחן של גנית והחברות (כולל אורטל, שכבר נתקלתי בה פעם דווקא בורטיגו בצפון) וגם ליווינו אותם הביתה.

בכל מקרה, זה היה ערב מאוד מיוחד בשבילי, אפילו שהנסיבות לא היו טובות. ברדוגו, אם וכאשר אתה קורא, אני מקווה שאתה יכול להבין אותי.