מייק'ס פלייס 67 - עדי חולה וכולם שמחים

מייק'ס פלייס 67 האמיתי היה בתאריך 14.11.2005. אבל כמו שקורה לי לפעמים, פשוט לא הצלחתי למצוא את הזמן/הרצון לכתוב עליו. אז נכון לעכשיו אני לא זוכר שום דבר מאותו ערב. מכיוון שבמהלך כתיבת היומן ספרתי רק הופעות של יום שני שזכרתי (חוץ ממקרים בודדים) ומהרצון שלי להאיט את הספירה (אין לאן למהר), פשוט נדלג לשבוע שאחרי זה, שאותו אני זוכר יותר טוב. קצת יותר טוב.

אז מספר 67 איט איז (21.11.2005) - יום שני, יאללה מתגלגלים.

לקראת הערב קיבלתי טלפון מעדי (כן כן) שסיפרה לי שהיא חולה. זאת אומרת היא כבר הייתה בגימלים יומיים אבל היא לא באמת הרגישה רע עד לבוקר יום שני. ועכשיו, אחרי שהיא הייתה במרפאת קצין העיר, היא קיבלה גימלים נוספים והחליטה שזה זמן מצויין לבקר במייק'ס. למרות שהגרון שלה היה לא משהו, היא ממש רצתה לעשות משהו מיוחד על הבמה (היא לא הייתה המון זמן) אז הורדתי מהאתר של יואב (פלאג פלאג פלאג!!!!!) את השירים שהם עשו ביחד בערב פרידה של יואב, ולמדתי אותם, עד כמה שאפשר בכמה דקות.

עדי הייתה אצל סבתא שלה שגרה ברחוב בן גוריון. עברתי לאסוף אותה והלכנו למייק'ס. בדרך נזכרתי איך הלכנו בדיוק באותו המסלול, לפני בערך חצי שנה, אני, עדי, יואב ועוד בת משפחה שלהם. אז שרנו את 'קם בבוקר' של גלעד וניסינו ניסיונות כושלים לחלק את השיר ל-3 קולות. יואב סיפר לנו על החוט שעובר בין העמודים בהיקף של העיר, אבל אני חושב שרוב הזמן היינו עסוקים בלזייף את הקולות.

בכל מקרה, היה לי עוד אורח מיוחד בערב הזה, עומר ון קלוטן, בחור מצחיק שאני מכיר מהצבא. הוא בא עם כמה חברים שהיו נורא לחוצים בזמן ועזבו ברגע שירדתי מהבמה, למורת רוחו - אבל לא נורא, אני חושב שהיה להם סבבה (גם אם קצת קר ליד הדלת ורועש ליד הרמקול).

לא היו הרבה אנשים בתחילת הערב. אחרי שברי עלה, הוא הזמין את עדי בשביל 'בארבי גירל' (התחייכנו) ואחר כך אני עשיתי את השירים עם עדי. יצא לא רע אני חושב. עדי ביקורתית מאוד כלפי עצמה, אבל מצד שני, היא חולה ואני חושב שזה עדיין היה יותר מסבבה. (מבקר מוזיקה אני כנראה לא אהיה גם השנה, וגם סופר לא).

שרתי שיר של הביטלז שהוא אחד מהאהובים עליי. אני חושב שהוא יצא אחלה וזכרתי את המילים טוב. עשיתי את Tribute בשביל עומר, ואת 'רן' בשביל קומץ האנשים מהאכסניה (סבוי) שמגיעים מדי פעם.

קצת לפני שהערב התחיל, אני, עדי והעלמה דיברנו עם ברי, שפתאום שאל איפה החבר שלי ברדוגו. שאלה הגיונית לשמוע מברי, בהתחשב בזה שהוא ראה אותי כבר כמה פעמים בין לבין. אחר כך שמענו פעם ראשונה חלק מהסיפור מהצד של ברי, או לחילופין מהצד של מייק'ס. מה אני יכול להגיד, חבל שדברים קרו כמו שהם קרו. זה כמו מהפרידות האלה שקורות מהתפוצצות מהסיבות הלא נכונות. למרות שיש גם פרידות מוצדקות שחבל שלא קרו הרבה לפני ההתפוצצות.

כמו שאפשר להבין משורות אלה (meta writing) שינוי הסדר הקיים בא כמובן עם התמוטטות הסדר הישן. ככל שאני כותב יותר על מה שאני מרגיש ועל מה קורה בכלל, כך אני פחות ופחות יכול לדווח ביובש או בתמימות על איך היה ערב שני מספר N. הכל לטובה?

פלייליסט:

Anouk - Sacrifice (עם עדי)

Anouk - The Dark (עם עדי)

Anouk - Nobody's Wife (עם עדי)

The Beatles - The Night Before

Tenacious D - Tribute

עכשיו קוף

ארונות מטבח

רן

ביג'בה (נראה לי)