What Dreams May Come

הציטוט לשם הפרוטוקול הוא של רק שם הסרט עם רובין וויליאמס, לא ציטוט של שייקספיר - שמדבר על המוות בקטע השירה הזה. אני חושב על חלומות.

הייתי בבית של עדי אלטשולר, אחרי 2 שנות היכרות בערך. בזמן השיטוטים בחדרי הבית (הייתי עגום היום) מצאתי בחדר שלה 2 שקיות מלאות בקלטות וידאו שהיו אמורות לחזור ממני למירב(!). עממיות: איזה קטע! יוצא שאני ממש בן זונה אז - זה כל מני דברים מיוחדים שהוזמנו מ - eBay ו - Amazon. אני חושב שהיא צריכה לקבל אותם אבל אני לא מצליח להעלות בראש תסריט ריאלי שבו זה קורה. אולי צריך להשאיר אותם באיזה מקום עבודה קודם שלה או משהו, אבל זה הכל ביזאר.

אלון הסיע אותי הביתה, רק כדי שנוכל לדבר בדרך (היה טרמפ אלטרנטיבי). השיחה איתו גרמה לי לחשוב. המחשבות גרמו לי לכתוב. הנה אנחנו כאן.

בזמן האחרון אני חוזר ואומר לכל מי ששואל שאני מוטרד כי אין שום דבר שאני באמת רוצה לעשות. כל מטרה שאני מנסה לדמיין לא נראית לי כמטרה שאני רוצה באמת להשקיע, לעבוד, לתת בשבילה. לא בלימודים, כמובן שלא בעבודה, לא במוזיקה (למרבה ההפתעה). הדבר היחיד שיכול 'לעשות לי את זה' זה כנראה בני אדם - ובת אדם ייחודית, אבל אלה דברים שפשוט קורים, אלה לא מטרות כמו "אני אהיה עורך דין" או "השנה אלמד לנגן על נבל". והמחשבה הזאת מתלווה לסקפטיות, לזהירות ולציניות (כלשהי) שיש לי בתור מצב רוח כללי שכתבתי עליו כבר.

אבל משהו בדברים שאלון סיפר לי עליהם טיפה חדר את הבועה. אלון דיבר איתי על החלומות שהוא הגשים, ועל התחושה שאחרי ההגשמה - דווקא לא סיפוק אדיר כמו שאפשר היה לצפות, אלא תחושה של (ללא התרגשות) אוקיי, אז עשיתי את זה. מה עכשיו? ולמרות שבראש שלי זה מצטייר כמעין תוצאה רעה של להגשים חלום, הוא פשוט ממשיך לדבר הבא, לחלום הבא. שאלתי אותו, אם הגשמת החלומות לא עושה אותו מאושר - למה הוא עושה את זה? האם הוא הולך אחרי איזו רשימה שהוא הרכיב בתיכון? התשובה שלו (לא במפורש, אבל זה מה שהבנתי) זה שזאת הצורה שבה הוא חי, למרות הפחדים שמתלווים לזה.

אני מרגיש שכל דבר הוא אפשרי, שאני יכול לעשות מה שאני ארצה. ומה שחוסם אותי זה חוסר הידיעה לגבי מה אני רוצה, בגלל ששום דבר לא נראה לי חשוב. אלון מרגיש גם הוא שכל דבר הוא אפשרי - אבל הוא לוקח את התחושה הזאת ומגשים אותה - הוא עושה כל דבר. לא כל דבר לשם לעשות "הכל" כמובן, אבל אם משהו עולה בו הוא הולך עם זה, עד הסוף. וזה העיקרון שמוביל אותו, וגורם לזה שאחרי טיול ארוך מסביב לעולם ולימודי טיס הוא מדבר על עסקים בארה"ב ועל להפיק את האלבום של עצמו.

כמו שכתבתי לעצמי קודם, אולי די, אולי די עם הזהירות. אני רוצה (כמו שכתבתי) לחיות בצורה שלמה יותר. אני מפחד, אבל אולי די גם עם זה. אני הולך לעבוד על להעלים ממני את הטיעון שלי מהפסקה הקודמת - זה הכל בולשיט. אני רוצה לחיות מתוך אהבה, למה שאני עושה, למי שאני חולק איתו את המשמעות של החיים שלי. אני לא רוצה יותר אפור. (כמובן כל עוד לא סיימתי את הקורסים בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר, אני תמיד אשאר קצת אפור). אבל באמת, מרוב הגנות אני כבר לא מבין איפה 'אני'. כל ההסתיגויות האלה. איך אני יוצא מזה?