להיכנס לסטטיסטיקה

קצת לפני שינה -

כרגיל אני מפסיק לכתוב, ולא שהתקופה לא גדושה בפעילויות. פשוט בין לבין זה יוצא פחות ופחות. אולי זאת צריכה להיות הכותרת, פחות ופחות על ימי שני ופחות ופחות על מה שביניהם.

מייק'ס - העסקים כרגיל. האמת - קצת לפני שברי נסע ונתן לי להנחות שני ערבים, התחלתי כבר לחשוב מה יהיה. האם באמת לא הזמן להפסיק, להשאיר את מייק'ס לעצמו (או עצמה), לעבור הלאה, לעשות הפסקה, מה שלא יהיה. אבל עם החוויה החדשה כאילו מימשתי עוד אספקט של הקשר שלי עם המקום. למרות זאת, אני לא יודע כמה זמן זה ימשיך ככה, קיבלתי כבר כל אגו טריפ אפשרי דרך המקום הזה. ברי מתייחס אליי בצורה... אני לא יודע אפילו איך לתאר את זה. אבל אני יודע שבהתחלה כשכתבתי על זה הייתי בשוק, אולי ניסיתי להתחמק מזה כמה זמן, אבל עכשיו זה ממש מורגש. הפכתי לחלק מיום שני, כמו שיום שני הוא חלק ממני. אפשר להגיד שאנשים יתחלפו והמקום יישאר, ואולי ישתנה, אבל בימי שני האחרונים אני ממש מרגיש את זה בכל שניה שאני שם. היו פעמים שאני לא רציתי לבוא, באתי בחוסר רצון מסויים, בהחלטה שלא לעלות, לא לנגן. אבל זמן קצר אחרי שאני נכנס למקום אני פתאום משתנה. הדיכאון מפנה את המקום לאנרגיה חיובית (לכל הפחות במימוש שלה) על הבמה. ובמשך 3-4 השעות האלה, כיף נורא.

סוף הרהורים.

מחוץ למייק'ס ברדוגו כבר לא משוייך עם הסקופ - מה שאומר שיעבור עוד הרבה מאוד זמן עד שאני אקבל גלידה חינם אחרי הופעה. הוא כן הזכיר מקום אחר שבתכנון להופיע שם באופן קבוע, אבל עוד נראה מה קורה עם כל זה.

ודבר גדול שקורה עכשיו הוא זה: קמה לה קבוצה של ארבעה חברים ממייק'ס והקימה הרכב. יושבים בו ויק, גנית, סיימון ואנוכי. השם הוא Sixth Sense וההופעה הראשונה היא ביום חמישי הקרוב בבלום-באר. אני מקווה לטוב - אנחנו באמת עובדים בצורה יסודית על השירים, רובם שירים של ויק. אני רוצה לכתוב עוד על זה אבל מרוב עייפות אני לא אצליח להעביר את התחושות.

לילה טוב.