מייק'ס פלייס 27 - ענבל

אחד מהערבים המיוחדים יותר – וזה משמח שאני משתמש במשפט הזה הרבה. בערך לפני חודש הייתי בתמרת במסיבת שחרור של חברה רחוקה של מיכלי – ענבל שמה. המסיבה כבר היתה לקראת הסוף אבל סחבתי לשם את הגיטרה. ניגנתי יחד עם עוד גיטריסט (יותם) וענבל שרה במעגל מצומצם. מדי פעם היא שלפה מפוחית והשלימה קטעים בעזרתה. בסוף נשארנו ממש מעט אנשים, ומצאתי הרבה טעם משותף עם ענבל. חוץ מזה שהיא הכירה לעומק המון שירי ביטלז, היא שרה מדהים. הקול שלה פשוט צלול והיא משתמשת בו כמו בכלי נגינה. היא סיפרה שהיא עתידה לעבור לתל אביב, ולא סתם לתל אביב אלא לרחוב פרישמן (לא פחות ולא יותר). לקחתי את הטלפון שלה, לצורך מייק'ס פלייס משותף מתישהו.

עבר חודש, התקשרתי אליה לשאול מה קורה. מסתבר שבסוף היא מחפשת דירה ברמת השרון, אבל קבענו שהיא תבוא לתל אביב ביום שני הקרוב (ראה ערך – היום שאני כותב עליו ממש ברגע זה). הצלחתי לצאת מוקדם והגענו ביחד לדירה. אז היה ממש כיף: במשך משהו כמו 4 שעות ניגנו שירים שהיכרנו יותר ופחות. ענבל מכירה את אדם (דרך עידן) וגם את מתן (למדה איתו ועם מיכל). כשאדם חזר לדירה הוא שמח להצטרף אלינו ליציאה, וגם מיכל הגיעה במיוחד. בעצם זאת ענבל שהגיעה במיוחד – אי אפשר להפסיק להתלהב שבנאדם שפגש אותך פעם אחת יבוא לתל אביב כדי לשיר איתך!

בפעם הראשונה הגעתי למייק'ס עם קלידים (*בעצם הגעתי כבר פעם עם קלידים אבל ברי לא רצה לחבר אותם). מכל מה שניגנו ביחד בדירה, בחרנו כמה קטעים (ראה פלייליסט). אפילו היה דף קטן שכתוב בו את המהלכי אקורדים שבהם אסור לי לטעות. ברי היה שיכור לחלוטין כשהגענו. לא ידענו אם הוא אפילו יתחיל את הערב. בסביבות 23:30 הוא עלה ופתח את הערב. הוא בקושי שר והתבלבל באקורדים של השירים שלו. אחר כך עוד אנשים עלו (לא זוכר מי) והלכתי לדבר איתו. הנשימה שלו הייתה אלכוהולית, ברמות של רוסים. בסוף הסברנו זה לזה מה שיקרה – אני וענבל עלינו אחרי מי שהיה על הבמה באותו רגע.

רק לציין, מתישהו המלצרית שהזכרתי שבוע שעבר – באה לשולחן שלנו ואמרה, אה כן, זה אתה, ששר על ארונות מטבח. חיקוי של ברדוגו. חיקוי של ברדוגו??? מיכל כמעט ואיבדה את זה – עמדה להיכנס בה חזק. לחשתי לה – תפסי לה את החזה, אבל הזעם שלה היה גדול מדי. המלצרית הלכה לעניניה ואני ומיכל נשארנו כועסים למדי. אתם יודעים.

הגיע הזמן לעלות לבמה. שמתי את הקלידים (תודה מתן!) על כיסא בר, ואני עמדתי, משמאלי עמדה ענבל. הצגתי אותה, ושימו לב, חבר המושבעים המכונף, טעיתי בשם שלה. אמרתי בלה בלה בלה גאה לארח את ענת. היא אמרה ענבל. אלוהים, כמה שזה לא נעים. נכון, פעם שניה בחיים שראיתי אותה, פעם שלישית שדיברתי איתה, אבל בכל זאת, כמו שכבר התלהבתי למעלה, היא באה במיוחד לשיר איתי. אלף סליחות ענבל. אני חושב שמילמלתי מה זה משנה באותו רגע.

ברי חיבר את הקלידים להגברה, ואני זוכר שאמרתי לו משהו בנוסח "You're Drunk" שהוא הגיב עליו ב – "What?" כל כך חד שנבהלתי. לרגע חשבתי שיתממש החלום שלי לעשות FistFight איתו. מילמלתי משהו (אני ממלמל הרבה בערב הזה) והוא חזר להתעסק עם ההגברה. התחלנו בערך 3 פעמים – ההגברה עפה, החשמל התנתק, ופעם אחת ענבל טעתה. הבהרתי לקהל שגם הביטלז היו תמיד מנגנים 3 פעמים את ההתחלה ורק אז את השיר. אני לא יודע אם הם השתכנעו. בסוף עשינו את זה. הקלידים נשמעו לי חורקים ומוזרים לאורך כל הדרך. לא היה לי מושג איך הקלידים נשמעים מול הקול שלה. בכל מקרה, עברנו את השיר. התרכזתי יותר בהבעות פנים טיפשיות ופנטומימה מאשר בנגינה – שוב, כי לא ידעתי איך הנגינה נשמעה. למרות ששלושת הנפילות בהתחלה וחוסר הוודאות קצת עירערו את הביטחון שלי, זה היה כיף, זה היה מיוחד, וזה היה שונה. זה היה אפילו די טוב בשביל ניסיון ראשון. ענבל שרה טוב, אבל גם היא בטח לא שמעה את עצמה.

אז עוד כמה מילים בקשר לשירים ששרנו, בלי להתייחס לווליום וכל הקקה הזה. Maxwell's Silver Hammer יצא די טוב והקהל הצטרף בקטעים נבחרים. Moonshadow היה טיפה משונה – אולי כי השיר המקורי מובל על ידי גיטרה. יש לי תחושה, עכשיו, שבטח קצת עיוותנו אותו בצליל הסינטטי של הקלידים. יש שם קטע מצחיק בשיר, שבו תום אומר I won't have to talk ועוצר. היה כאן חילוף מבט מקצועי ביני לבין ענבל (רציתי כימיה בנוסח 'גיל דור+אחינועם ניני' אפילו שלא ראיתי אותם בהופעה). מחרוזת Abbey Road בסוף הייתה מקוצצת. רצינו להתחיל מהשירים היותר מוקדמים אבל לא הצלחנו לעלות על כל המעברים הנכונים בין ההרמוניות בשירים שלפני Golden Slumbers. גם זה היה סבבה. ואפילו סיימתי בהפסקת איש הגשם כזאת.

טוב. ירדנו מהבמה וכולם תפסו את ענבל ואמרו לה שהיא שרה מדהים. אדם ומיכל אמרו לי שזה היה מצויין, אבל בטח במילים אחרות. רציתי לעלות גם לבדי, עם השירים הסטנדרטיים שלי, מה גם שלא היו עוד הרבה אנשים שניגנו. ישבנו עוד הרבה זמן כי ברדוגו טחן את כל הרפרטואר שלו. מיכל, אדם וענבל נראו כל כך נואשים שעשיתי כמעט הכל חוץ מלדחוף בואש לאוזן כדי לשמור על איזו רמת בידור חלקית. הם לא היו מטיפוס ברדוגו באותו לילה, לא אדוני. בסוף ברדוגו סיים ואני עליתי.

אחרי ביצוע כדת וכדין של ארונות מטבח סיפרתי סיפור בשביל מיכל – על החתול שראינו רודף אחרי קבוצת אנשים תמימה בחושך, ורק בדרך מקרה נמנע נס: הארנו על החתול והוא ברח. נורא רציתי לחדש, או לפחות לעשות כאילו, אז שרתי גם את צ'ארלי מארלי. שיר החזיר לא זכה לתגובות ונאלצתי לשיר את החלק של הקהל לבד. רן – היה אחד מהביצועים הכי טובים של השיר. בקטע המעבר שלו כל כך התרגשתי שהאף שלי דיגדג, משהו שקורה לי רק במצבים מיוחדים. זה היה הזמן לרדת מהבמה אבל ברי דיבר עם אנשים, אז ניצלתי את הזמן וניגנתי את סקס עם חיות, למרות הסלידה של מיכל (ולפעמים גם שלי) מהשיר. במקום השורה הגסה מדי שרתי 'לה לה לה', מה שבטח לא מוסיף לשיר הזה. צריך להפסיק לשיר אותו. בגלל שהמאבטח השחום חובב הרוסים לא היה, שרתי את 'אמא שלי'. וסיימתי ב'צואה', בכמה ביצועים. 'ברי', צעקתי לבסוף, 'תוריד אותי מפה'. ולקהל: "תודה רבה, הייתם קהל מאוד סבלני". מה שנכון.

בסופו של דבר חזרנו אליי לדירה וישנו כמו חזירים. אחרי הכל, זה היה ליל יום מפרך.

פלייליסט:
חלק א' – אני וענבל:
The Beatles – Maxwell's Silver Hammer
Tom Petty – Moon Shadow
The Beatles – Golden Slumbers + Carry That Weight + In The End + Her Majesty

חלק ב' – לבד, מחזיק מעמד:
ארונות מטבח
צ'ארלי מארלי
שיר החזיר
רן
סקס עם חיות
חזאלושעס (קצר)
אמא שלי
צואה – רגיל, אקוסטי, מטאל