מייק'ס פלייס 24 - אני ויוני בלוך

אחרי יום מעייף במיוחד בעבודה התקווה לכתוב את השיר בשעות שלפני ההופעה התנפצה לחלוטין. חזרתי לדירה די מסטול. רוני קפץ אליי ואחרי שסיימנו לנסות להיזכר בקטעי סולו של Symphony X יצאנו בחדווה לכיוון אותו מקום קסום.

אני מציין מראש שזה היה ערב די לא מוצלח. הלקחים: לא עולים לנגן בלי לשתות קודם. לא עולים לנגן בלי לשבת במקום לפחות 10 דקות קודם. לבדוק במה אני דומה ליוני בלוך.

כשנכנסנו למקום ברי היה כבר בסוף ההופעה הפותחת שלו, עם עוד שיר שנשמע כמו הקודמים אבל אחר. התיישבנו שולחן ליד עוזי וחברים, ברי סיים לנגן והתחיל לסקור את המקום. הצבעתי נמרצות על עוזי אבל הוא חיכה לאנשים שהלכו לחפש חנייה. ככה יצא שעליתי, בצורה שהכי לא כיף לעלות בה. בלי להיות מוכן. לא היה לי מצב רוח בשביל השירים של עצמי.

בדרך לבמה עצר אותי בחור מחומצן שיער שדרש לדעת אם קוראים לי יוני. אחרי שחזרתי פעמיים על התשובה (לא) הוא אמר שאני דומה ליוני בלוך. אוקיי, אמרתי, ועליתי. שרתי מה ששרתי (ראה ערך פלייליסט) אבל למרות ההגברה ה - מ-ע-ו-ל-ה לא נהניתי. הרגשתי כמעט צורך להתנצל בין השירים.

ירדתי מהבמה ורוני הודה שלמרות שהייתה הופעה טובה, הוא הרגיש שלא נהניתי. הבחור המחומצן ביקש את הגיטרה לעלות והסכמתי. אחר כך הוא בא להתיישב לידנו, ואמר שהלחנים שלי מצויינים אבל אני צריך להחליף את כל המילים. מיותר לציין שרוני החזיק אותי שאני לא אברח לשכתב את כל השירים, כי זה לא קרה, אז למה לציין את זה. אז הוא ביקש שלוק מהבירה ואני, מובס על ידי הגורל, נופפתי לאות הסכמה.

"I mean, what's your encore, you're gonn'a anally rape my mother while pouring sugar down my tank?"

-Dante, Clerks- ציטוט לא מדוייק

יוני בלוך מפגר, הוא אמר, אבל אני עוד יותר מפגר. עדיין לא פיצחתי את חידת המשפט הזה. רוני התחיל להגיד שאני בכלל לא דומה ליוני בלוך אבל המחומצן אמר שהוא מכיר אותו, שהוא היה איתו באולפן, בזמן שהוא מקליט. כל עניין יחסי האהבה-שנאה הזה התחיל להיראות מגוחך מכמה סיבות. הוא שאל אותי בן כמה אני ושאל בן כמה הוא נראה לי. 17, שאלתי. 19 הוא אמר בגאווה. הוא עלה על הבמה וניגן שירים עם לחנים מוצלחים, מילים פחות. רק דבר אחד. השירים שלו נשמעו כמו של יוני בלוך. צעקתי על רוני והשתוללתי. כשהוא ירד והחזיר את הגיטרה אמרתי לו שהלחנים שלו יפים. הוא לא אמר תודה, או חייך. הוא רק אמר: "בפעם הבאה תביא לי גיטרה מכוונת". I rest in my guitar case.

זה לא כל הדברים הלא מוצלחים, יש עוד קצת. למשל כשבחורה נופפה בהתלהבות אליי באגודל שלה. "באמת, נהנית? תודה רבה!" עניתי בשפת הסימנים העילגת שלי. אני אף פעם לא אבין איך כולם מבינים את כולם מסימנים שגובלים בקריאת שפתיים. רק אחרי דקה הבנתי שהיא בכלל רצתה מצית.

אז מה בכל זאת היה נחמד. כריסטינה עלתה לנגן עם אח שלה (שכחתי את השם שלו). הוא עושה percussion, מדרבק בעברית. בפעם האלף, הקול שלה מדהים. אני מת לשמוע מה ייצא ממנה עם עבודת אולפן מושקעת. הייתה לי שיחה מעניינת עם עוזי, על נוסחאות ברדוגו למוזיקה ("תכניס מילה על סקס, כולם יהיו איתך") על שירים רציניים ושירים מצחיקים, על כל האירועים הנ"ל, על הקושי לכתוב ועל השבוע שעבר. בשבוע שעבר עוזי עלה אחריי ואף אחד לא הקשיב לו. אני מכיר את זה מההופעות הראשונות שלי, אבל זה כמובן מבאס ואני אמשיך לנסות לקדם אותו בכל דרך (להגיד לאנשים שאיתי שישימו לב אליו, לתת לו intro לפני שהוא עולה...).

ועוד זיכרון אחרון. אגב יש כל כך הרבה בגלל שבפעם הראשונה מאז המון זמן, אני כותב ביום למחרת ההופעה. צריך להקפיד על זה. הזיכרון האחרון: הגשמתי משהו שרציתי לעשות כבר המון שבועות. אחרי שברדוגו ניגן שיר ראשון זרקתי לבמה זוג תחתונים לבנים (תחתוני גבר). בהתאם לחוקי הקומדיה הם נתלו על המיקרופון. וברדוגו הוריד אותם בעדינות ואמר "אני חושב שיש פה אנשים שקצת הגזימו". אני שמחתי וזה מספיק. יאללה הביתה.

פלייליסט:
צואה
ארונות מטבח
צ'ארלי מארלי
שיר החזיר (בתוספת טווס וקרמבו)
אמא שלי